1כתונת בד וגו'. בד בד בד בד – מובחר שבבד יגארבע פעמים כתיב בד בפסוק זה, והיה אפשר להקדים שם בד לכל הבגדים החשובים בפ' זה, ומרמז שיהיה הבד המובחר שבמין זה, והיינו בוץ דק מאוד, ומכיון שזה כתיב בעבודת שחרית שלובש בגדי לבן להכנסת קטורת ודמים לקה"ק כפי שיתבאר בסמוך, מבואר שבשחרית לובש בגדי לבן יקרים מבגדי לבן שלובש בין הערבים להוצאת כף ומחתה כפי שיתבאר בסמוך אות ט"ז.
.
(שם ל"ה א')
2כתונת בד וגו'. ולמה בבגדי לבן, א"ר חייא, כשירות של מעלה כך שירות של מטה, מה למעלה ואיש אחד לבוש בדים (יחזקאל ט׳:ב׳) אף למטה כתונת בד קודש ילבש ידואמנם זה הוא רק בעבודות המיוחדות ביחוד ליוהכ"פ, כמו מעשה הפר ושני השעירים והקטרת הקטורת בקדשי קדשים, אבל עבודת התמידין ומוספין של יום זה כמו בשאר ימות השנה לובש בגדי זהב וכפי שיתבאר להלן אות ט"ז. וטעם הדבר בזה בא ע"ד דרש אגדי, מפני שהעבודות המיוחדות ביחוד ליוהכ"פ נעשות בפנים בק"ק, ותכליתן לכפר על ישראל, וידוע דמעשה העגל היה קודם יוהכ"פ ונעשה מזהב, ולכן אינו לובש אז בגדי זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור, אתמול ויעשו להם אלהי זהב והיום עומד ומשמש בבגדי זהב, ומבואר ענין זה לפנינו בפ' תשא. וטעם על לבישת בגדי לבן מבואר בזה. ומה שאינו לובש בכל עבודות היום בגדי לבן פשוט הוא משום דבבגדי זהב הוי יותר כבוד המקום, וכמו הרבה כלי המקדש שהיו של זהב. –
ועפ"י המבואר בזה תראה מה ששגגו איזה מפרשי הפיוט לעבודת יוהכ"פ במ"ש שם קפץ מחתה וכו' קיש צעדיו לפרוכת, ופרשו שהקשקושי הוא עפ"י הילוכו בבגדים עם פעמונים, יעוי"ש. וזה טעות נגלה, דפעמונים היו רק בבגדי זהב ולא בבגדי לבן כמבואר בפ' תצוה, וכבר נתבאר דעבודות המיוחדות לעבודת היום היו נעשות רק בבגדי לבן, אבל באמת הכונה קיש צעדיו רומז למ"ש ביומא מ"ד ב' גבי המחתה, דביוהכ"פ היה להמחתה טבעת בראשה שמקשקש ומשמיע קול כדי לקיים ונשמע קולו בבואו אל הקודש וזהו הפי' קיש צעדיו, ועיין בתוס' וברא"ש, ובפיוטים אחרים חסר כלל הא דקיש צעדיו. ושוב ראיתי כי כפי' הראשונים פירש גם הרשב"ם בפ' תצוה בפסוק ונשמע קולו (ל"ה). והנה אין קצה לפליאה. ואמנם מצינו לבעלי הפיוט דלפעמים פירשו שלא עפ"י ההלכה, אבל כאן כמה קשים הדברים.
.
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ב)
3כתונת בד וגו'. נתבאר בפ' תצוה, (כ"ח מ"ב) ובפ' תשא (ל' כ"א) ובפ' צו(ו' ג').
4כתונת בד קודש ילבש. מה ת"ל ילבש יחגר ויצנף, לפי שסופנו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים, יכול אין לו לא ילבש של שחרית ת"ל ילבש יחגר ויצנף טוכונת הקושיא מה ת"ל ילבש אחרי דכתיב בסוף הפסוק ולבשם הכולל כולם, ומשני דקמ"ל שאם אין לו מיוחדים על בין הערבים ילבש של שחרית בין הערבים.
.
(תו"כ)
5בגדי קודש הם. תניא, אמר רבי, מניין לחמש טבילות ועשרה קדושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום, שנאמר כתונת בד קודש ילבש ורחץ במים את בשרו ולבשם, ואומר בגדי קודש הם, הוקשו כל הבגדים זה לזה טזדהלשון בגדי קודש הם מיותר, ולכן דרשו שרמז הכתוב דהא דבעי טבילה הוא לא רק מחמת לבישה הראשונה, אלא מטעם דבגדי קודש הם, וכיון שמחמת שהם בגדי קודש, לכן צריך טבילה כל פעם שמחליפם.
והנה יען כי הרבה דרשות שבפרשה יסודן על ענין הטבילות וקידושין של הכה"ג ביוהכ"פ, לכן למען הבאור המובן והמסודר נבאר בזה ענין זה וסדרו. בתחלה בשחרית פושט בגדי חול שעליו וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ושוחט את התמיד ומקטיר קטורת של שחר של כל יום ומטיב את הנרות ומקטיר אברי התמיד עם החביתין והנסכים ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום, ואח"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט את בגדי הזהב וטובל כמבואר, ולובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו ועובד עבודת היום, היינו כל הודויים עם ההגרלה וזריקת הדמים בפנים והקטרת קטורת בקה"ק ומוסר השעיר לשלחו ומוציא אימורי הפר והשעיר הנשרפין ומוסר שארן לשריפה ואח"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי לבן וטובל כנ"ל ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ומקריב שעיר חטאת של מוסף היום ואילו ואיל העם, ומקטיר אימורי פר ושעיר הנשרפין ומקריב תמיד של בין הערבים ואח"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל כנ"ל, ולובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו ונכנס לקה"ק ומוציא משם את הכף ואת המחתה ואח"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי לבן וטובל כנ"ל ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ומקטיר קטורת של בין הערבים של כל יום ומטיב את הנרות ומקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב ולובש בגדי חול ויוצא.
ונמצא שבכולל היה טובל חמש פעמים ומקדש עשרה פעמים, והיינו שלכל טבילה היה מקדש ידיו ורגליו חד קידוש אפשיטה וחד אלבישה, ודו"ק.
.
(יומא ל"ב א')
6בגדי קודש הם. זה בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש יזיתבאר עפ"י המבואר בדרשה הקודמת דהכתוב בא לאשמעינן טעם הטבילה ללבישת הבגדים מפני שהם בגדי קודש, יעוי"ש, וא"כ הול"ל בגדי קודש הם בסוף הפסוק ורחץ בשרו במים בגדי קודש הם, והיה זה טעם על הרחיצה, ומדהקדים זה דריש שבא לרמז שיעשו משל קודש, ר"ל לא ממעות חולין אלא מכסף הקדש.
.
(תו"כ)
7ולבשם. ת"ר, כהן גדול שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד עבודתו כשרה, דאמר קרא ולבשם – לבישה מעכבת ואין דבר אחר מעכבת יחדייק יתור לשון ולבשם, אחרי דכתיב למעלה ילבש. ואמנם זה הוא רק במוסף, אבל רחיצה שחרית, והיינו בשעת כניסה, מעכבת, כמבואר לפנינו בר"פ תשא, יעוי"ש וצרף לכאן.
.
(זבחים י"ט ב')
8ולבשם. תנא ר' חייא, ולבשם – ובלו שם יטהוא ס"ל כמ"ד בבבלי יומא כ"ה א' ובכ"מ בגמ' דבגדי לבן של כהן גדול ביוהכ"פ אסור להשתמש בהן ליוהכ"פ אחר, וטעונים גניזה לעולם, כפי שיבא לקמן פסוק כ"ג. ומסמיך זה על הלשון ולבשם דמיותר הוא כיון דכתיב למעלה ילבש, ודריש לרמז וסימן ע"ד נוטריקון ובלו שם, בחילוף אותיות כמו כבש כשב, שמלה שלמה, והיינו שעד עולם יגנזו עד שיבלו וירקבו, וטעם הדבר בזה י"ל משום דמכבוד היום שיהו חדשים.
.
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ג)