ומאת עדת בני ישראל. מלמד שיהיו משל צבור כולא כמו פר החטאת שמביא משלו, כבפסוק הסמוך, ועיין יומא ג' ב'.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 16 · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שני שעירי עזים. מעוט שעירים שנים, ומה ת"ל שני – שיהיו שניהם שוין כאבמראה ובקומה ובדמי המקח ובלקיחתן כאחד, וממה דכתיב ג' פעמים שני כאן ובפסוקים הבאים, ילפינן מחד למראה ומחד לקומה ומחד לדמי מקחם ולקיחתם כאחד, מפני ששניהם דברים שחוץ לגופן, ועיין מש"כ בסמוך אות כ"ג. ובעיקר טעם הדרשה הזאת מלשון שני ביארנו בפ' מצורע בפסוק ולקח שתי צפרים (י"ד ד') עי"ש וצרף לכאן.
, ומניין שאע"פ שאין שניהם שוין, ת"ל שעיר שעיר ריבה כבר"ל מניין שאם לא מצא שוין אין זה מעכב ת"ל שעיר שעיר ריבה, ר"ל דבפסוק ט' כתיב והקריב אהרן את השעיר אשר וגו', ובפ' י' כתיב והשעיר אשר וגו', ומדהיה יכול להשמיט שעיר בשניהם בא לרבות שבדיעבד יהיו שעירים איזה שהם אפי' אינם שוים.
.
(יומא ס"ב ב')
(יומא ס"ב ב')
שני שעירי עזים. מנה"מ דאמור רבנן זיל בתר רובא, אמר רב אחא בר יעקב, אתיא משעיר המשתלח, דרחמנא אמר שני שעירי עזים שיהיו שניהם שוין, וניחוש דלמא חד מינייהו טריפה, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא כגומסיים בגמ' וכי תימא מאי נ"מ [אם טריפה הוא] אחרי דנשלח לעזאזל ומשני שאין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם, והיינו כשר ולא טריפה, ותמיהני בעיקר הקושיא מאי נ"מ, הא מכיון שהקדים הדרשה שיהיו שניהם שוין, וא"כ מאי שייך לשאול מאי נ"מ, הא כמו שא"א לשאול מאי נ"מ בהא שיהיו שוין במראה ובקומה וכו' כמבואר בדרשה הקודמת, יען דגזה"כ הוא, ה"נ כן. וי"ל דהכונה מאי נ"מ כיון דגם בהשווי דמראה וקומה קי"ל דבדיעבד אינו מעכב כמבואר בדרשה הקודמת, וזה כיון דא"א להוכיח אם כשר או טריפה הוא הוי כדיעבד, ודו"ק.
אך בכלל איני יודע מניין לו דבכלל זה שצריכים להיות שוים כלול גם השווי דכשרות, ובפרט כי כפי המבואר בדרשה הקודמת יש רבויים מיוחדים רק על השווי במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד, וא"כ הלא אין רבוי גם לפרט דכשרות. וצ"ל הכונה דאחרי שצריכין להיות שוין במראה ובקומה ובלקיחה וע"כ הטעם משום דלא יהא לאחד מעלה על חבירו וכל אחד יהיה ראוי לה', ומכש"כ טריפה. .
(חולין י"א א')
אך בכלל איני יודע מניין לו דבכלל זה שצריכים להיות שוים כלול גם השווי דכשרות, ובפרט כי כפי המבואר בדרשה הקודמת יש רבויים מיוחדים רק על השווי במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד, וא"כ הלא אין רבוי גם לפרט דכשרות. וצ"ל הכונה דאחרי שצריכין להיות שוין במראה ובקומה ובלקיחה וע"כ הטעם משום דלא יהא לאחד מעלה על חבירו וכל אחד יהיה ראוי לה', ומכש"כ טריפה. .
(חולין י"א א')
ואיל אחד. תניא, רבי אומר, איל אחד האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים, מאי טעמא – אחד כתיב כדר"ל דאיל המוספים הנאמר בפ' פינחס בקרבנות יוהכ"פ הוא הוא האיל הזה, ולא שהיו שני אילים, ומדייק זה מלשון אחד דמיותר הוא, דהול"ל ואיל לעולה, ומבואר בגמ' דר' אליעזר ב"ר שמעון ס"ל דשני אילים היו, והלשון אחד מורה על המיוחד שבעדר, והיינו מובחר וטוב, ורבי ס"ל דזה ילפינן מפסוק ממבחר נדריך בפ' ראה, וקי"ל כרבי.
ואני תמה ל"ל לרבי לדרוש שהיה רק איל אחד מדרשה כזו שאפשר לדחותה, כמ"ש ראבר"ש, בעוד שאפשר ללמוד כן מפורש ממ"ד בפ' פינחס והקרבתם עולה לה' איל אחד וגו' מלבד חטאת הכפורים, וצע"ג. .
(יומא ע' ב')
ואני תמה ל"ל לרבי לדרוש שהיה רק איל אחד מדרשה כזו שאפשר לדחותה, כמ"ש ראבר"ש, בעוד שאפשר ללמוד כן מפורש ממ"ד בפ' פינחס והקרבתם עולה לה' איל אחד וגו' מלבד חטאת הכפורים, וצע"ג. .
(יומא ע' ב')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad