לא תעשק שכיר. כל הכובש שכר שכיר עובר משום חמשה לאוין ועשה אחת עובד משום בל תעשוק את רעך (פ' קדושים) ומשום בל תגזול (שם) ומשום בל תלין (שם) ומשום בל תעשוק שכיר עני ומשום לא תבא עליו השמש, ועובר בעשה ביומו תתן שכרו קלדאיירי באינו משלם לו כלל, אבל במשהה אינו עובר אלא על לא תלין בשכיר יום ועל לא תבא עליו השמש בשכיר לילה כמבואר לפנינו בפ' קדושים. והנה ברי"ף ורמב"ם ורא"ש לא גרסו לאו לא תעשוק שכיר עני משום דאפקיה קרא בחד לישנא עם הפסוק לא תעשוק את רעך, ולכן גרסו עובר בחמשה שמות לבד, והם ד' אזהרות ועשה אחת כדמפרש כאן, ועיין מש"כ השייך לענין דרשה זו בפ' קדושים.
. (ב"מ קי"א א')
שכיר עני ואביון. מלמד שצריך להקדים שכיר עני לשכיר אביון קלהאם נשכרו שני פועלים אחד עני ואחד אביון ואין בידו ליתן היום אלא לאחד מהם, העני קודם, והחילוק בין עני לאביון הוא שהעני מכסיף לתבוע ואביון רגיל לבושת ולא מכסיף, ולכן העני קודם, ובארנו עוד מענין זה לעיל בפ' ראה בפ' כי יהיה בך אביון (ט"ו ז') יעו"ש וצרף לכאן.
. (שם שם ב')
אשר בארצך. בארצך – כל שבארצך, לרבות שכר בהמה וכלים כשכר אדם קלזנראה דאיירי בכלי מחרישה וזריעה ויתר כלי השדה, ומפני דסתם בהמה וכלים אלו הם בשדה לכן דריש כן מלשון ארצך, אבל לא שייך למעט מן בארצך חו"ל, לומר שאין זה נוהג בחו"ל, יען כי מצוה זו חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ.
ועי' בטור חו"מ ריש סי של"ט הביא בשם הרמ"ה דעל שכר קרקע אין עוברין על לאו דלא תעשוק שכר שכיר, דדרשינן כל אשר בארצך ולא כל ארצך, ואם מעצמו דריש כן תימא האיך ראה לדרוש מדנפשיה בעוד שהדין הזה מפורש להיפוך בתו"כ פ' קדושים לא תלין פעולת שכיר מניין לרבות שכר הקרקעות ת"ל לא תלין פעולת – פעולת כל דבר, אם לא שנאמר דהמלים "שכר הקרקעות מנין" שבתו"כ היא הוספה בטעות, דבגמ' לא נזכר מזה, וגם עיקר הדרשה בתו"כ פעולת כל דבר, משמע דמרבה רק בהמה וכלים הפועלים דגם הכלים פועלים ע"י אחר אבל לא קרקע, דהקרקע הוא נפעל ולא פועל ולא שייך לומר פעולת הקרקע כי אם שכרו, וע' פ"ת ס"ק א'.
. (שם שם)