תורה תמימה על התורה · בראשית · פרק 17 · פסקה 9

ואתה וגו'. איתמר, מניין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה, דרו בר פפא משמי' דרב אמר, דכתיב ואתה את בריתי תשמור ^כדפירש"י ואתה את בריתי תשמור וזרעך אחריך ולא עובד כוכבים עכ"ל, ולא נתבאר איפה מרומז כאן שלא ימול עובד כוכבים, והלא הפירוש פשוט דאתה וזרעך תשמרו בריתי שתהיו נמולים, אבל ע"י מי תהי' מעשה המילה לא נרמז כאן, ואין לומר דהכונה מי שהוא נמול ימול, דזו היא סברת ר' יוחנן לקמן דיליף מן המל ימול, אבל רב לא ס"ל סברא זו וכפי שיתבאר בפסוק י"ג. ולי נראה דמדייק יתור המלה ואתה הראשון, דהול"ל ואת בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך, ולכן דריש אתה וכיוצא בך בני ברית כשרים למול, והוא הדין כיוצא בך נמולים לאפוקי ישראל ערל וכפי שיתבאר עוד, וכלשון הדרשא בסמוך מירושלמי אתה וכל כיוצא בך. –
ודע דברי"ף סוף פ' י"ט דשבת איתא הלשון ועובד כוכבים אסור לממהל בר ישראל, והדבר פלאי ששינה מלשון הגמרא דמילה בעובד כוכבים פסולה, ובין אסור לפסול נ"מ גדולה לענין דיעבד, דכ"מ בפסחים ע"ז סע"ב דפסול משמע אף דיעבד, וכ"כ מהר"י אלגזי בדעת הרמב" [וצ"ע בזה בדבריו בריש פ"י מגירושין, יעו"ש]. משא"כ הלשון אסור מורה רק לכתחלה, כנודע. והיותר קשה, שעל מש"כ הוא עצמו בלשון איסור הביא מקור מגמרא שלפנינו שאמרו שם הלשון פסול, ובאמת הרמב"ם בפ"ב ה"א ממילה פסק דעובד כוכבים שמל א"צ לחזור ולמול, וזה כגירסת הרי"ף דעובד כוכבים אסור לממהל, וכידוע שהרמב"ם נגרר ברוב ההלכות אחר הרי"ף, ואולי היתה לפניהם הגירסא בגמרא מניין למילה בעובד כוכבים שהיא אסורה, ואיך שהוא, דבר פלא הוא שלא העירו המפרשים והפוסקים בעיקר גדול כזה. .
(ע"ז כ"ז א')

ואתה וגו'. א"ר לוי, כתיב ואתה את בריתי תשמור, אתה וכל כיוצא בך, [מכאן לערל שלא ימול] ^כההיינו הך דדרשה הקודמת ובשנוי לשון קצת ועיין מש"כ שם בבאור הדרשה. .
(ירושלמי שבת פי"ט ה"ב)

אתה וזרעך. [מפני מה לא נחשבה מצות מילה בהדי שבע מצות דבני נח], לפי דמילה מעיקרא לאברהם הוא דקמזהר רחמנא, ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדרותם, אתה וזרעך אין, אינש אחרינא לא ^כומשא"כ כל השבע מצות מוזהרין עליהן כל האומות, וע"ע השייך לדרשה זו לקמן בפ' וירא בפ' כי ביצחק יקרא לך זרע. .
(סנהדרין נ"ט ב')