1שור או שה. מדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד. שנאמר כי יגנוב איש שור או שה וגו' רצבגמ' מבאר יותר ענין דרשה זו, דהכא מיותר שור דסיפא דקרא ושה דרישא, דהו"ל לכתוב כי יגנוב איש שור וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה, ולכן דריש שבא לרמז שור ושה אין מידי אחרינא לא, כלומר גם לא שאר בעלי חיים, ובמכילתא איתא יותר מפורש, שור ושה להוציא את החיה. –
ולא נתבאר בכלל טעם הדבר שלא נתחייבו בד' וה' רק שור ושה בלבד ולא גם שארי בעלי חיים, ובמכילתא איתא בטעם הדבר משום דשור ושה קרבין לגבי מזבח, אך עדיין צריך באור מאי שייכות יחס זה לתשלומי ד' וה', ובמה זכה בעל הגנבה לזכות בתשלומי ד' וה' עבור זכות זה, וגם אינו מבואר דהא גם תורים ובני יונה קרבין לגבי מזבח. ויותר מזה קשה מ"ש בגמ' ב"ק ס"ח ב' תניא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם ד' וה' א"ר עקיבא מפני שנשתרש בחטא, ורבא אמר מפני ששנה בחטא, ור"ל ששנה בחטאו ונשתרש בו ושוב אינו יכול להפרד ממנו [ועוד יתבאר מזה בסמוך אות ש"א]. אמנם לפי"ז קשה טובא, כי לפי טעמים אלו מאי שנא שור ושה הלא גם בכל הגנבות אם מכרן או עשה מעשה הקרובה לענין טביחה יתחייב בד' וה'.
והנה במורה נבוכים חלק ג' פמ"א כתב בטעם הדבר מחיוב ד' וה' בשור ושה מפני שהם קלים לגנוב, מפני שכלל מין הבקר והצאן רועים ביערים רחיקים ממקומות הישוב ואם לא יענש הגנב [בעושה מעשה להסתיר מעשהו ע"י טביחה או מכירה] עונש גדול, יהיה רגיל לגנבם, יעו"ש.
וגם אפשר לתת טעם בזה ע"פ מ"ש במכילתא ס"פ בשלח בפסוק להמית אותי ואת מקני בצמא, השוו בהמתם לגופם לומר לך שבהמתו של אדם היא חייו, אדם הולך בדרך ואין בהמתו עמו מסתכן הוא, ע"כ. ובס' רביד הזהב שם כתב דמכאן יש סמוכים למש"כ המג"א בסי' רמ"ח דאם חושש אדם שיקחו לסטים בהמתו ולא יהיה לו במה להחיות עצמו הוי כפקוח נפש שדוחה את השבת, יעו"ש. וידוע שמין הבהמה שהאדם מגדלו בביתו לעבודתו ולתועלתו הוא הבקר והצאן [ועיין ב"ק נ"ד ב'], ולכן אם נגנבו ממנו נפסד בהרבה מגניבת דבר זולתם, וגם מסכנין חייו, כמבואר, ולכן כל זמן שלא טבחם ומכרם הגנב הרי עכ"פ הוא משיבם לבעליהם ולא נפסד מאומה זולת צער זמני, ולכן משלם רק קרן, וכפל לקנס, משא"כ אם טבחם ומכרם הרי הפסיד להבעלים הפסד מוחלט הנוגע לחייו, ולכן דין הוא שישלם לו הגנב קנס גדול ורב, ושערה התורה חמשה תחת השור וארבע תחת השה. ודו"ק. .
(שם ס"ב ב׳)
2שור או שה. או לרבות את הכלאים רצאוזולת הרבוי היינו ממעטין כלאים ע"פ הכלל בעלמא כל מקום שנאמר שה מוציא את הכלאים כמבואר בסוגיא כאן ובחולין ע"ח א', וכן היינו ממעטין משום דכתיב שור או שה ואי אפשר להוציא כלאים מביניהם מפני שאין מתעברין זמ"ז. והא דאו רבויא הוא מבואר בכ"מ בגמרא, אך צ"ע בכלל הסברא, דכיון דמשור או שה כפי המבואר, ממילא נתמעטו כלאים, א"כ ל"ל לרבות כלאים מן או היפך המשמעות שור או שה, ואין לומר דבהכרח צריך לרבות מן או משום דרבויא הוא, וזה אינו, דבודאי יש כ"מ דלא מרבינן מן או.
ואפשר לומר דהכא בהכרח בא או לדרשה, משום דאל"ה הול"ל כי יגנוב איש שור ושה, ואי משום שהיינו טועים לחשוב דוקא עד שיגנוב שניהם ביחד, זה אינו, חדא דקיי"ל בעלמא כר' יונתן דכ"מ שנאמרו שני שמות משמע גם כל אחד בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדו [עיין סנהדרין ס"ו א'], ותו, כיון דכתיב וטבחו או מכרו בלשון יחיד ולא וטבחם או מכרם, ע"כ דקאי על כל אחד לבדו, וא"כ מכיון דכתיב או בהכרח בא לדרשה. .
(ב"ק ע"ז ב׳)
3שור או שה. לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו רצבנראה הכונה דהו"א דדין זה הוא רק בגונב שור לבד או שה לבד, אבל בגונב שניהם פטור מד' וה' משום דכל כך לא החמירה התורה על הגנב לשלם תשעה, קמ"ל דבאופן כזה חייב על זה לעצמו ועל זה לעצמו, וטעם הדיוק משום דאם לא בא או לדרשה היה יכול לכתוב שור ושה, ואי משום דלא נטעה לומר שניהם ביחד, זה היינו יודעים מדכתיב וטבחו או מכרו ולא וטבחם או מכרם, אלא לכן כתב או לחייב על זה בפ"ע ועל זה בפ"ע, והיינו אם גנב שניהם כאחד. .
(מכילתא)
4וטבחו. תניא, יכול שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו יהיו חייבים, ת"ל וטבחו – כולו בעינן וליכא רצגבשותפין שגנבו איירי שטבח אחד מהם שלא מדעת חבירו, אבל אם מדעתו חייבים. והנה זה פשוט דגם במכירה הדין כן, וכ"ה ברמב"ם פ"ב הי"ד מגניבה, ומה שקבעה הגמ' דרשה זו על וטבחו לבד ולא גם על ומכרו, י"ל פשוט משום דעיקר ההכרח להדרשה כולו בעינן הוא רק מן וטבחו, לפי שאי אפשר לחצאין. ואמנם באיזה נוסחאות מש"ס כ"י הנוסחא במלואה כמובא בס' דקדוקי סופרים. .
(ב"ק ע"ח ב׳)
5וטבחו או מכרו. מכירה דומיא דטביחה, מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת, פרט לשהקנה לשלשים יום רצדשמכרה לעשות בה מלאכה שלשים יום, ואע"פ דבלא ההיקש ג"כ היינו למדים כך מפשטות הלשון ומכרו והאי שכירות הוא, אך היינו מרבים שכירות כזו ע"פ מה דקיי"ל שכירות ליומי ממכר הוא. .
(שם ס"ח א׳)
6וטבחו או מכרו. תנא דבי ר׳ ישמעאל, או לרבות את השליח רצההרבותא היא כמבואר בסמוך דאע"פ דבכל התורה אין שליח לדבר עבירה אבל הכא רבתה התורה שליח לדבר עבירה. ונראה דדריש וטבחו או מכרו דחייב בטביחה באופן כמו דהוי במכירה, דמכירה בהכרח הוא ע"י אחר כך גם טביחה חייב ע"י אחר, והיינו הך דרשה שתבא בסמוך וטבחו ומכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר, רק זה מפיק מסמיכות הענינים טביחה למכירה, וזה מפיק מן או המחבר ענין טביחה עם מכירה, ולפי"ז מדויק לשון הדרשה הסמוכה דדריש ענין הרבוי משליח לדבר עבירה מן וטבחו ומכרו וכן בסוגיא שלפנינו ולא העתיק ככתוב וטבחו או מכרו, אלא הענין כמו שכתבתי דדריש מסמיכות המלים, ותנא דבי ר' ישמעאל ילפי ממלת או המחבר, כמבואר.
ולפי"ז תראה כי מה שהגיה הגרי"ב לשון הגמרא שלפנינו אמר רבא דכתיב וטבחו ומכרו הגיה הוא דצ"ל או מכרו – אין זה מוכרח, יען דמן או ילפי תנא דבי ר' ישמעאל ורבא יליף מסמיכות המלים, כמבואר. ומה שהביא ראיה להגהתו מכתובות אין מוכרח, דהגירסא שלפנינו הכתובה פעמים כאן ובדף ע"ט א' תדחה מפני הגירסא דכתובות וכן בקדושין מ"ג א'. וקרוב לודאי שגם שם צ"ל וטבחו ומכרו, ומ"ש או מכרו אשיגרא דלשון הפסוק הוא. .
(שם ע"א א׳)
7וטבחו או מכרו. ת"ר, מכרו חוץ מאחד ממאה שבו, חוץ מידו חוץ מרגלו אינו משלם ד' וה׳, חוץ מקרנה חוץ מגיזותיה משלם ד' וה', מאי טעמא, דכתיב וטבחו או מכרו, מכירה דומיא דטביחה – מידי דהוי בטביחה רצור"ל דבר שהוא ניתר בשחיטה הוי שיור במכירה, וכיון דאי אפשר לשייר בטביחה יד או רגל או חוץ מאחד ממאה שבו, לכן כך הוי שיור במכירה אם מכר חוץ מאלה, אבל קרנה וגיזותיה אחרי דלא שייכי לטביחה ומשתיירי מן הטביחה כמו שהם מקודם, לכן אם מכר חוץ מאלו הוי ג"כ מכירה. .
(ב"ק ע"ח ב')
8וטבחו או מכרו. ת"ר, גנב ונתן לאחר וטבח, גנב ונתן לאחד ומכר משלם ד׳ וה', ואע"פ דבכל התורה אין שליח לדבר עבירה הכא יש שליח, מאי טעמא דכתיב וטבחו ומכרו, טביחה דומיא דמכירה, מה מכירה אי אפשר שלא ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר חייב רצזקצת צ"ע בכלל ההיקש הזה, דהא זה הוי כמו אין דנין אפשר משאי אפשר, וכיון דא"א למכירה כי אם בסיוע צד אחר, וגם אם נקיש בהחלט טביחה למכירה יתחייב שלא יהיה חייב בטביחה כי אם ע"י אחר כמו במכירה, ולא ע"י עצמו, וזה דבר חדוש. ואפשר לומר ע"פ מה דקיי"ל בסוגיא שאם הקדישו לבדק הבית חייב ג"כ משום מכירה דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים [ויובא בסמוך], ולפי"ז ניחא, שהרי אפשר גם למכירה ע"י עצמו והיינו אם הקדישו, כי אע"פ שיש צד אחר בזה אבל הוא יכול לעשותה מעצמו. ודע כי בשטמ"ק לכתובות ל"ג ב' יש מי שפירש דהלשון מה מכירה ע"י אחר, י"ל דדרך למכור ע"י סרסור, אבל לא ידעתי אם הלשון אי אפשר שלא ע"י אחר סובל פירוש זה, כי האמנם אי אפשר כלל למכור בלא סרסור, וצ"ע. .
(שם ע"ט א׳)
9וטבחו או מכרו. הקיש טביחה למכירה ומכירה לטביחה, מה מכירה חוץ לרשותו ומותרת בהנאה אף טביחה כן רצחר"ל מכירה הוא בהכרח חוץ לרשותו, שהרי כשמוכרה יוצאת לרשות אחר, ואם מכרה ברשות הבעלים פטור מד' וה', כך הטביחה אם טבח ברשות הבעלים פטור מד' וה', וטעם הדבר משום דכל זמן שהוא ברשות הבעלים עדיין לא קנאה קנין גמור בשנוי רשות, וכן מה מכירה מותרת בהנאה אף טביחה כן, לאפוקי אם שחט לעובד כוכבים. ובמכילתא איתא עוד מה מכירה מותרת באכילה אף טביחה כן לאפוקי טריפה, ואנו השמטנו זה, מפני שזו דעת ר' שמעון במשנה ב"ק ע"א א' משום דס"ל שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, ואנו לא קיי"ל כן אלא דחייב גם בטריפה. , ומה טביחה כולה אף מכירה כולה רצטכמבואר בדרשה דלעיל מכרה חוץ מידו חוץ מרגלו וכו', אינו משלם ד' וה', ועוד איתא במכילתא מה טביחה שאינה יכולה לחזור אף מכירה שאינה יכולה לחזור, וזה לאפוקי אם מכרה לשלשים יום דחוזרת, וכבר באה דרשה זו לפנינו לעיל. .
(מכילתא)
10או מכרו. ת"ר, גנב והקדיש משלם ארבעה וחמשה, מאי טמפא, מכרו כתיב, מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים שנראה הכונה דבאמת הוראת השורש מכר היא גם במסירת דבר לרשות אחר מבלי קחת דבר אחר תמורתו כמו תמכור עמך בלא הון (תהלים מ"ד), וימכרם ביד אויביהם, (שופטים ב') וא"כ אין נ"מ אם מוסרו להדיוט או להקדש, דעכ"פ מוציאו מרשותו לרשות אחר. .
(שם ע"ט א׳)
11חמשה בקר. תניא, אמר ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה, מפני שנשתרש בחטא, ורבא אמר מפני ששנה בחטא שאנראה פירוש שתי הלשונות ששנה בחטא ונשתרש בו ושוב אינו יכול להפרד ממנו, ומעתה יוסיף לחטוא לגנוב, וכמ"ש.
(קדושין כ"א א'] כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר, והכא הוי כשנה, מפני שבמעשה הטביחה ומכירה ניכר שלא שב מרשעתו. ונ"מ בין שתי הלשונות הוא, כי למ"ד שנשתרש בחטא בעינן שיקנה את הגניבה, דאל"ה אין חטאו נשרש, והיינו לאחר יאוש ושנוי רשות או שנוי מעשה, ולמ"ד ששנה בחטא הוא אפילו לפני יאוש. ומה שנוגע עוד לדרשה זו בארנו לעיל בארוכה אות ר"צ. .
(שם ס"ז ב׳ ס"ח א׳)
12חמשה בקר. גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן חייב, מאי טעמא, חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר שבמ"ש והודה לאחד מהם פשוט הוא משום דאם הודה לשניהם ואח"כ באו עדים פשיטא דפטור דקיי"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ותשלומי ד' וה' הוי קנס, והרבותא היא רק בהודה לאחד מהם, והו"א כיון דצריך לשלם לאחד מהם חצי הערך מד' וה' הוי כמו חמשה חצאי בקר והתורה אמרה חמשה בקר שלמים, קמ"ל דאמרינן אפילו חמשה חצאי בקר, והנה אע"פ דלעיל בפסוק ל' אם כופר יושת עליו דרשינן כופר שלם ולא חצי כופר, והוא היפך מדרשה שלפנינו אפילו חצאי בקר, אך התם הוי הטעם משום דכופרא כפרה, וכפרה לא שייך למחצה. [שם ע"א ב']
13חמשה בקר וגו׳. תניא, א"ר מאיר, בא וראה כמה גדול כחה של מלאכה, שור שבטלו ממלאכתו – חמשה, שה שלא בטלו ממלאכתו – ארבעה שגעיין מש"כ בדרשה הבאה. .
(ב"ק ע"ט ב׳)
14חמשה בקר וגו׳. תניא, א"ר יוחנן בן זכאי, בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שור שהלך ברגליו – חמשה, שה שהרכיבו על כתיפו – ארבעה דשר"ל שהרכיבו הגנב על כתפי וזלזל עצמו לפיכך הקל הקב"ה עליו בתשלומין. ונראה הכונה כמה גדול כבוד הבריות, היינו כמה חשוב כבוד הבריות בעיני הקב"ה אף שלא במקום רואים, דהא בודאי נשא הגנב אותו שלא בפני רואים אלא רק זלזל בעצמו, וצ"ל דמ"ש שור שהלך ברגליו הכונה על מין השור שדרכו לילך ברגליו, אבל בפרט משכחת לה שגם שור צריך לישא אותו על הכתף כגון עגל קטן, וכן צ"ל להדרשה הקודמת משום בטול מלאכה ג"כ בדרך כלל נאמר, וראיה לזה מברייתא דב"ק ע"ח ב' הגונב את הקטעת ואת החגרת חייב ד' וה', ואלה הלא אינן ראויות למלאכה. .
(שם שם)
15חמשה בקר וגו׳. גנב שור ושה של הקדש אינו משלם ארבעה וחמשה, מאי טעמא, ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא שלשה וארבעה שהבאור הענין, כי בתשלומי ארבעה וחמשה בכלל כלול חלק אחד לתשלום כפל, וההקדשות ידוע שנתמעטו מכפל, כפי שיתבאר בפרשה הבאה בפסוק ישלם שנים לרעהו וא"כ בציר להו חדא חדא מארבעה וחמשה לכן אינו משלם כלל. ועיין ברמב"ם פ"ב ה"א מגניבה דגם הגונב מן העובד כוכבים פטור מד' וה', ולא נתבאר המקור, וצ"ל דזה הוא ע"פ הסברא שלפנינו, דכיון דמכפל פטור ע"פ הדרשה רעהו ולא עובד כוכבים א"כ ממילא פטור מד' וה' דלא הוי רק ג' וד', כמבואר. וכהאי גונא כתבנו בדעתו לקמן בפרשה הבאה בפסוק ונמכר בגנבתו בדרשה בגנבתו ולא בכפלו, יעו"ש. .
(ב"מ נ"ז ב׳)
16חמשה בקר וגו׳. חמשה בקר – ארבעה והוא, וארבע צאן – שלשה והוא שווהוי הלשון חמשה וארבעה מעין הלשון במשלי ו' ונמצא ישלם שבעתים שענינו שבע פעמים – ששה והוא. .
(מכילתא)
17תחת השור. תניא, יכול גנב שור שוה מנה ישלם תחתיו נגידין, ת"ל תחת תחת שזנגידין באירו כחושים וקרובין למות וכמו שתרגם אונקלוס ויגוע ואתנגד, ור"ל יכול כיון שמשלם ד' וה רשאי לשלם כחושים וגרועים עד שבהצטרפות יהיו שוים בערך האחד הנגנב, קמ"ל דצריך לשלם תחת השור הנגנב כמו שהיה הוא, והיינו שיהיה זה הנשלם עומד במקומו ושוה לו, וכמו תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מ"ה). .
(ב"ק ס"ז ב׳)
18תחת השור. תנא דבי חזקיה, תחת השור – לרבות את השליח שחעיין מש"כ לעיל אות רצ"ה דהרבותא היא אע"פ דבעלמא קיי"ל אין שליח לדבר עבירה אבל הכא חייב ע"י שליח, והרבוי מתחת הוא משום דהול"ל חמשה בקר ישלם בשור וארבע צאן בשה, דהוו משמעו בעבור השור ובעבור השה, ודריש מתחת שאם מינה שליח תחתיו ג"כ חייב. .
(שם ע"ח ב׳)