1שלם ישלם. תניא, אמר ר"י, יכול שור שור, חמש סלעים שנגח לשור שוה חמש סלעים והנבילה יפה שלשים זוז שקיל נמי מזיק בשבחא, ת"ל שלם ישלם, בעלים משלמין ואין בעלים נוטלין רפההסלע הוא ארבעה זוזים, וכונת הדרשה כמש"כ בפ' הקודם אות רפ"ג דאע"פ שנוטל המזיק חלק בשבח הנבלה אם השביחה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, משום דחסה התורה על המזיק שלא ישלם הרבה עבור היזק שורו, בכ"ז אם השביחה כ"כ עד שחצי השבח עולה יותר מדמי ההיזק לא אמרי' דהמזיק יטול חצי השבח וירויח משום דגזה"כ הוא שלם ישלם בעלים משלמין ואין בעלים נוטלין [ומ"מ פטור הוא מלשלם מה שהזיק שורו], ואע"פ דזה כתיב במועד בכ"ז דרשינן מכפל לשון גם לתם. .
(שם ל"ד ב')
2שור תחת השור. אין לי אלא בהמה, כסף מניין, נאמר כאן והמת יהיה לו ונאמר למעלה (פ' ל"ד) והמת יהיה לו, מה להלן כסף אף כאן כסף ומה כאן בהמה אף להלן בהמה רפולעיל כתיב כסף ישיב לבעליו, וה"נ אם רוצים שניהם לשלם בכסף משלם בכסף. ובמכילתא כתוב כאן במקום להלן ולהלן במקום כאן, ונראה שט"ס הוא. .
(מכילתא)
3והמת יהיה לו. ת"ר, תשלומי נזק – מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה רפזר"ל שהוא נוטל את הנבלה בחשבון הכסף שחייב לו המזיק. , מנה"מ דתנא דבי חזקיה, והמת יהיה לו – לניזק, דאי ס"ד למיזק, לכתוב רחמנא שור תחת השור ולשתוק והמת יהיה לו למה לי, אלא שמע מינה לניזק רפחר"ל אי ס"ד למזיק לא אצטריך לאשמעינן זאת דפשיטא הוא כיון דמשלם שור תחת השור בודאי הנבלה שלו היא, אלא ע"כ הפי' והמת יהיה לו לניזק, ואשמעינן שהוא נוטל את הנבלה בחשבון כמבואר. ומה שנוגע עוד לדרשה זו ביארנו לעיל בפסוק ל"ד בדרשה מלשון כזה, ועוד באו דרשות בגמ' על הלשון מתמול שלשום ולא ישמרנו בעליו שבפסוק זה, אך הן כפולות בלשונות כאלה לעיל בפסוק כ"ט ושם נעתקו ונתבארו כל הדרשות, יעו"ש וצרף לכאן. .
(ב"ק י׳ ב׳)
4והמת יהיה לו. אמר ליה רב כהנא לרבא, השתא אי אית ליה לדידיה כמה טריפות יהיב ליה, דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין – דידיה מבעי, ומה ת"ל והמת יהיה לו, אלא לא נצרכא אלא לפחת נבילה רפטסמך על הדרשה הקודמת ועל הדרשה שבפרשה הסמוכה פסוק י"ב, דהפי' והמת יהיה לו לניזק ולא למזיק ששמין לו הנבלה בדמים, ועל זה פריך כאן למה צריך דרשה על זה תיפוק ליה דיכול לסלק לו אפי' בשאר טריפות, ופשיטא שעם שלו מסלקו, ומשני לא נצרכא אלא לפחת נבלה, כלומר דמשעת מיתה קאי ברשותו דניזק אם נתקלקלה ופחתה דמים משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין פסידא דניזק הוא ומשלם לו מזיק מה שהנזק הוי יתר על הדמים שהיתה הנבלה שוה בשעת מיתה. –
ודע דמכלל לשון הקושיא מה ת"ל והמת יהיה לו יש לדייק דהא דהמת שייך להניזק הוא רק זכות והנחה ויפוי כח להמזיק להקל לו חובתו, וכמ"ש בב"ק ל"ד ב' חס רחמנא עליה דמזיק, יעו"ש. אבל אם רוצה לעכב הנבלה לו ולסלק להניזק כל ההיזק בכסף מלא הרשות בידו, משום דאל"ה, אלא היתה שייכות הנבלה להניזק בהכרח ובהחלט ובע"כ דמזיק קשה מה שפריך השתא אי אית ליה כמה נבלות יהיב לו דידיה מבעי, ומה ת"ל והמת יהיה לו, והלא אצטריך שמחויב המזיק ליתן הנבלה להניזק, אלא ודאי כמש"כ דאין זה אלא רשות והנחה להמזיק. .
(שם י׳ ב׳)