1זאת תורת הקנאת. זאת – למעט שאין האשה שותה ושונה בבעל אחד ובבועל אחד, תורת – לרבות שהאשה שותה ושונה בבעל אחד ובבועל אחר קנכך הוא כלל הדבר העולה מסוגיית הגמרא, שתתה מי המרים ונקתה מהן וחזר וקנא לה מהאיש שהשקה על ידו ונסתרה עמו, שאינו יכול להשקותה אדותו פעם שניה, אלא תאסר עליו ותצא בלא כתובה, אבל אם קנא לה מאיש אחר ונסתרה עם אותו האחר בעדים, משקין אותה פעם שניה, ואפילו כמה פעמים, והוא שישקה אותה בכל פעם בגלל איש אחר, ואם השקה אותה וגרשה ונשאת לאחר וקנא לה הבעל השני עם זה האיש שבגללו השקתה הבעל הראשון ונסתרה עמו בעדים, הרי הבעל השני משקה אותה על ידו מפני שהוא בעל שני, ואפילו מאה ונשאת לזה אחר זה משקין אותה ע"י איש אחד, ואין אומרים ודאי שהוחזקה לזה וטמאה עד שיהיה שם עד.
.
(שם י"ט א')
2זאת תורת הקנאת. תורת – תורה אחת לקנויין הרבה קנאכשמקנא לאשתו מאנשים הרבה מביא מנחת שעורים אחת לכולן. וטעם הדיוק מלשון תורת בארנו כ"פ בס' ויקרא דמדכתיב תורת בלשון יתיד ולא תורות בלשון רבים, בא לכלול דין אחד על פרטים הרבה שבענין זה, וכאן דכתיב תורת הקנאות מרבה קנויין הרבה.
.
(כריתות ט׳ ב׳)
3זאת תורת הקנאת. תניא, לא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מדון ולא מתוך אימה, עבר וקנא לה באחד מכל הדברים הללו מהו, אתיא כהדא, כל מקום שנאמר חקה תורה – מעכב קנבר"ל כל מקום שנאמר או חקה או תורה מורה על העכוב בדיעבד, וכאן כתיב זאת תורת לכן מעכב, שאם קנא לה מתוך סבות אלו אין קנויו קינוי. ושיטת הבבלי מנחות י"ט א' דלעכב בעינן שיהיה כתוב תורה וחקה, אבל תורה לבד אינו מעכב, וכפי הנראה דחה הרמב"ם כלל זה דירושלמי מפני מסקנת הבבלי ופסק פ"ד הי"ח מסוטה דאם עבר וקנא באחד מדברים אלו קנויו קנוי, ודברי הכ"מ שם דחוקים לדעתי.
.
(ירושלמי סוטה פ"א ה"א)
4אשה תחת אישה. מה ת"ל, להקיש איש לאשה ואשה לאיש, לומר, שכשם שאם היה הוא סומא לא היה משקה אותה כך אם היתה היא סומא לא היתה שותה, וכשם שאם היתה היא חיגרת וגידמת ואילמת לא היתה שותה, כך אם היה הוא חיגר וגידם ואילם לא היה משקה אותה קנגהא דאם היה הוא סומא לא היה משקה מבואר לפנינו לעיל בפ' י"ג בדרשה ונעלם מעיני אישה, והפרטים לגבי דידה מבואר לפנינו לעיל בפסוק י"ח ובפסוק כ"ה, וצ"ע שלא נקט גם חרש, לפי המבואר לעיל בפסוק כ"ב שהחרשת אינה שותה, וי"ל.
.
(סוטה כ"ז א׳ ב׳)
5תחת אישה. ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה, שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה – פרט לארוסה ושומרת יבם קנדכשקינא להן ארוס או יבם, ומיהו לא נתמעטו רק משתיית מי סוטה, אבל לענין איסור נאסרו עליו כשנסתרו, ואע"פ דבעלמא קיי"ל שומרת יבם שזנתה מותרת ליבם [ע"ל פ' י"ג], אפ"ה אבדה כתובתה, משום דמעצמה גרמה שתאסר עליו מדנסתרה אחר קנוי, וכבר בארנו לעיל ריש פ' י"ב רבוי ארוסה ושומרת יבם לקנוי, ועיין מש"כ לעיל פ' כ' בדרשה מבלעדי אישך. וטעם הדיוק מלשון אשה תחת אישה פשוט הוא דלשון זה מורה ביושבת תחתיו, ולא כן ארוסה ושומרת יבם.
.
(שם כ"ג ב׳)