1וטהורה היא. טהורה – ולא שיש לה עדים במדינת הים, וטהורה – ולא שתלתה לה זכות, היא – ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה קמובאור הדרשה, כי המלות וטהורה היא מיותרות לענינא, דדי היה לכתוב ואם לא נטמאה – ונקתה, ולכן דריש דרק זו נזרעה זרע [ע"ד הנדרש בסמוך שאם היתה יולדת בצער תלד בריוח וכו'] זו שטהורה ממש שלא נטמאה, ולא זו שלא בדקוה המים, מפני שיש עדים במדינת הים על טומאתה, דבאופן כזה אין המים בודקין אותה, כמבואר לעיל בפ' י"ג, ולא זו שתלה לה זכות מעשים או זכות אבות שלא נענשה בעונשין הבאים ממים המרים, ומיתור מלת היא דריש שזו שנצלת מן המים ע"י שהיה קלקולה מפורסם לכל, עד שהיו מדברין בה הנשים הטוות לאור הלבנה [לשון מליצי היא לנשים דברניות שמתקבצות יחד לטוות לאור הלבנה ומדברות על מאורעות היום], ואורחא דמלתא נקט, דכיון שכבר מדברין בפריצותה בפרהסיא הוי מכוער הדבר ושוב לא יבדקוה המים, כי צריך לגרשה.
.
(סוטה ו' ב׳)
2וטהרה היא. אמר ר׳ אידי, שכיחא הא מילתא בפומהון דרבנן, ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, מכיון שלא נטמאה טהורה היא, ולא כיהודה בן פפוס שהיה נועל דלת בפני אשתו ויוצא קמזאיירי בכלל לענין חשש טהרה וכשרות, ודריש ע"ד אסמכתא, שכל שלא יצא שם רע על האשה שהיא טמאה הרי היא בחזקת טהורה ולא חיישינן לשום דבר, ולא כיהודה בן פפוס שכשהיה צריך לצאת מביתו היה נועל דלת בפני אשתו שלא תדבר עם אדם, יען כי בכלל לא נחשדו בנות ישראל על פריצת הטהרה, ודריש כן מיתור לשון וטהורה היא, ודריש ואם לא נטמאה – כל זמן שלא ידעינן בטומאתה – טהורה היא.
ובבבלי גיטין צ' א' איתא בענין זה תחת יהודה בן פפוס – פפוס בן יהודה, וכן נראה עיקר, מפני שהוא היה חכם גדול כמבואר בברכות ס"א ב' ובילקוט בחקתי בפ' ושברתי את גאון עוזכם, גאונם של ישראל, כגון פפוס בן יהודה, אבל יהודה בן פפוס לא מצינו שמו בין החכמים, ואם היה אדם פשוט לא היו חכמי התלמוד גם מביאים דעתו והנהגתו, כי מה לנו ולדרכיו של איש מן השוק.
.
(ירושלמי קדושין פ"ד ה"ד)
3ונקתה. ונקתה מן האלות ומן השבועות קמחבא לאפוקי מדעת חד מ"ד בספרי ובירושלמי פ"ג ה"ה דסוטה, דאפילו טהורה ששתתה סופה למות בתחלואים רעים מפני שהכניסה עצמה לספק הזה ולמחוק את שם הקודש וכו' ועל זה דריש שנקתה מחומר השבועה והקללה, ואינה נענשה.
[ספרי].
4ונזרעה זרע. שאם היתה יולדת בצער תלד בריוח, יולדת נקבות – תלד זכרים, קצרים – תלד ארוכים, שחורים – תלד לבנים קמטזו דעת ר' ישמעאל, ור' עקיבא ס"ל שאם היתה עקרה נפקדת, ומקשה ליה ר' ישמעאל, א"כ יסתרו כל עקרות ותפקדנה, וזו הואיל שלא נסתרה הפסידה, כלומר, כל אשה עקרה שהיא צנועה משום דלא נסתרה תפסיד בתמיה, וקיי"ל כר' ישמעאל, ותפסו התוס' בזה קושיא נמרצה, לימא ר' ישמעאל לנפשיה, א"כ יסתרו כל יולדות בצער כדי שתלדנה בריוח, וכבר נאמרו בישוב קושיא זו המון ישובים בספרים ומפרשים שונים.
אבל לדעתי י"ל בפשיטות דמשום ריוח הולדה ברוחה וכדומה לא תסתיר אשה עצמה, מפני שתגרום למחיקת השם דאיסור גדול הוא, משא"כ העקרה שמצוה על בעלה לגרשה כמ"ש שהה עשר שנים ולא ילדה תצא, ואמרו חז"ל בכ"מ, גדול השלום שבין איש לאשתו [שלא יתפרדו] שהרי אמרה תורה שמו של הקב"ה ימחה על המים [כאן בפרשת סוטה], לכן זו שעקרה היא ועומדת להתגרש מבעלה לא תחוש למחיקת השם שהתירה התורה לתכלית קיומה עם בעלה.
ועיין בסוגיא כ"ה ב' באה עוד דרשה על פסוק זה לענין שאיילונית אינה שותה משום דכתיב ונזרעה זרע, מי שדרכה להזריע, יצאה איילונית, אבל לא קיי"ל כן, ולכן השמטנו דרשה זו.
.
(סוטה כ"ו א׳)