1ואת אשר חטא. לרבות פחות משוה פרוטה להשבון צזהרבותא בזה אע"פ דבהדיוט אין מצות השבה בפחות משו"פ כפי שיתבאר לקמן בפסוק והשיב את הגזילה, אבל בהקדש ריבה הכתוב. והנה רש"י פירש דהרבוי הוא מלשון ואת, דבעלמא את רבויא הוא, עכ"ל. וכונתו משום דהו"ל לכתוב ואשר חטא מן הקודש, אבל בתו"כ משמע דהרבוי הוא מלשון מן הקודש, משום דלא כתיב כלשון הרגיל בעלמא ושלם את אשר חטא בקודש, ומדכתיב ואת אשר חטא מן הקודש משמע שאפילו כל שהוא מן אותו הקודש שנהנה וחטא לו ישלם.
.
(ב"מ נ"ה א')
2מן הקודש ישלם. לקודש שמעל לו ישלם צחאם מקדשי מזבח יתנהו לקדשי מזבח, ואם מקדשי בדק הבית – לבד"ה. וכונת הכתוב לפי"ז היא כן. את אשר חטא מן הקדש – החסיר וגרע כמו אנכי אחטנה, אנכי ושלמה בני חטאים, קולע אל השערה ולא יחטיא – ישלם, ר"ל ישלים לו אותו החסרון, וכמו שדרשו בב"ק (י' ב' ) אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה.
.
(תו"כ)
3ואת חמישתו יוסף. שיהא הוא וחומשו חמשה צטר"ל שהחומש יהיה חומש מלבר, והיינו שחלק החמישי יהיה תוספת על השלם, שיחלק את השלם לד' חלקים ואת החמישי הבא אחריו יתן להקדש, למשל בנהנה בשיעור ארבע פרוטות יצרף עוד פרוטה למספר הזה, שבצירופה להארבע תהיה הפרוטה החלק החמישי – החומש, משא"כ חומש מלגו, רק אז משלם פרוטה, באם נהנה בשיעור חמש פרוטות. וטעם הדבר נראה דמדייק מדלא כתיב בקיצור ואת אשר חטא מן הקודש ישלם וחמישתו, אלא כתיב ואת חמישיתו יוסף, מבואר שהחלק החמישי הוא תוספת על החלק השלם, ובגמ' יש דעה חולקת על זה, וקיי"ל כמש"כ.
.
(ב"מ נ"ד א')
4והכהן. מלמד שגם הכהן מועל קנראה הרבותא בזה, דלא נימא כיון דהכהן שלוחא דרחמנא לא שייך ביה מעילה. וטעם הדיוק מלשון והכהן נראה דקשה ליה מה ששינה הכתוב מלשון הרגיל בכל הפרשה דכתיב וכפר עליו הכהן, מקודם הפעל ואח"כ השם, וכאן כתיב והכהן יכפר עליו, מקודם השם ואח"כ הפעל, או דמדייק מיתור לשון והכהן, דכיון דסליק מתיבת הכהן הול"ל ויכפר עליו, וע' בב"ק ק"ט ב' דרשה כעין זו שלפנינו בענין אחר.
.
(תו"כ)
5באיל האשם. ת"ר, מניין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו או הביא אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא ת"ל באיל האשם ונסלח לו קאמעילתו נקרא הקרן של הקדש שמעל בו. וטעם הדיוק, משום דדי היה לכתוב והכהן יכפר עליו ולא לסיים במה יכפר, וכמו בכל הפרשה כתיב וכפר הכהן ותו לא, ומענין הפרשה נראה במה מכפר, ולכן מדייק דלא נתכפר אלא עד שיעשה שניהם, שישלם הקרן ויביא אשם. ובגמרא מבאר באור הדרשה, משום דילפינן האשם דכתיב כאן מאשם דכתיב בגזל הדיוט בפ' נשא ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, דהתם ע"כ הפירוש אשם – קרן, דלא שייך התם בהדיוט קרבן אשם, כמו כן האשם דכתיב כאן ג"כ פירושו קרן, וכתיב באיל האשם, דמשמע שצריך שניהם, האיל שהוא הקרבן, והאשם שהוא הקרן, אבל החומש אינו מעכב, כמבואר בסמוך.
.
(ב"ק קי"א א')
6באיל האשם. ת"ר, מניין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא, ת"ל באיל האשם, האשם מכבר קבעיין מש"כ באות הקודם דמשמע ליה האשם שפירושו קרן, ולפי"ז משמע שהאיל הוא טפל לאשם, והיינו שהעיקר הוא הקרן, ולכן צריך להקדימו, ואם קדם הטפל לעיקר לא יצא.
.
(שם שם)
7באיל האשם. ת"ר, יכול כשם שאיל ואשם מעכבין כך חומש מעכב ת"ל באיל האשם ונסלח לו, איל ואשם סעכבץ ואין חומש מעכב קגגם כאן דריש דהאשם פירושו קרן, כמש"כ לעיל אות ק"א, ואיל הוא הקרבן, ומדפרט הכתוב במה הוא מתכפר, בהאיל ובהקרבן המושב ולא פרט גם החומש, ש"מ דאין החומש מעכב.
.
(ב"ק קי"א א')