ויאמר ה׳ אל משה וגו'. תניא, המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו, דכתיב ויאמר ה׳ אל משה במדין לך שוב מצרים [מאי במדין], אמר ליה, במדין נדרת לך והתר נדרך במדין ימדייק יתור הלשון במדין, דלמאי נ"מ איפה נדר, והענין שנדר סמך על הפסוק דלעיל בפרשה ב' (פ' כ"א) ויואל משה לשבת את האיש, ודרשו שם אין אלה אלא שבועה וכמש"כ (יחזקאל י״ז:י״ג) ויבא אתו באלה, וקצת צ"ע שאמר במדין נדרת ולא אמר נשבעת כי אע"פ שנדר ושבועה ענין אחד הוא [עיין בר"ן נדרים ב' ב'], בכ"ז למה לא אמר הלשון כמו שהיה הדבר באמת, וצ"ל דהענין הוא שמתחלה הדירו יתרו שישב אתו וקיים משה את הנדר בשבועה, ולכן תפס עיקר הענין שהיה בנדר, וכן משמע מפי' המפרש, ועיין במהרש"א וביו"ד ס"ס ר"ו, ודו"ק. –
וטעם הדבר שאין מתירין אלא בפניו איתא בירושלמי נדרים פ"ה ה"ד לחד מ"ד מפני הבושה, ר"ל שיתבייש הנודר שנדר להנאתו ועכשיו רוצה שיתירו לו, ולחד מ"ד מפני החשד, שאם לא ידע הנידר שהתירו להנודר את נדרו ויראנו עובר על נדרו יחשדנו שעובר באיסור, והנ"מ בין הטעמים פשוטה, דלטעם מפני הבושה צריך בפניו ולעיניו ממש, אבל לטעם מפני החשד, די רק שיודיעוהו ותו לא. ועיין בפי' הרא"ש ובר"ן שפירשו בענין אחר.
ובפי' הרא"ש כתב בשם הר"א ממיץ דהפי' בפניו – מדעתו ורצונו, וכמו אין חבין לאדם אלא בפניו, וקצת יש סמוכין לפירושו מלשון שאמר משה ליתרו אלכה נא וגו' ואראה וגו', ונא הוא לשון בקשה, כנודע, ומשמע קצת שביקש משה שיסכים לו יתרו, אבל להטעמים שהבאנו מירושלמי מוכרח שא"צ דעתו ורצונו רק הודעה בעלמא. וביו"ד סי' רכ"ח ס"ח הובאו שתי דעות לפי שני הפירושים בלשון בפניו הודעה ורצון, ולפי מש"כ יש רמז בלשון התורה להפירוש דבפניו היינו ברצונו, כמבואר.
וכדי שלא יסתרו דברי הירושלמי לדעת הר"א ממיץ, נראה לומר, דהירושלמי איירי שהנדר הוא בדבר שאינו נוגע במאומה להנידר, ולכן אין כל סברא שידרש רצון הנידר לההיתר, כי מה לו לקיום או לביטול הנדר, ולכן פירשו הלשון בפניו לענין הודעה בעלמא כפי הטעמים המבוארים, והר"א ממיץ איירי שהנדר נוגע להנידר, ולכן בעינן דעתו ורצונו לההיתר, ודו"ק. ויש עוד להאריך בזה, אבל אין המקום גורם. .
(נדרים ס"ה א׳)
וטעם הדבר שאין מתירין אלא בפניו איתא בירושלמי נדרים פ"ה ה"ד לחד מ"ד מפני הבושה, ר"ל שיתבייש הנודר שנדר להנאתו ועכשיו רוצה שיתירו לו, ולחד מ"ד מפני החשד, שאם לא ידע הנידר שהתירו להנודר את נדרו ויראנו עובר על נדרו יחשדנו שעובר באיסור, והנ"מ בין הטעמים פשוטה, דלטעם מפני הבושה צריך בפניו ולעיניו ממש, אבל לטעם מפני החשד, די רק שיודיעוהו ותו לא. ועיין בפי' הרא"ש ובר"ן שפירשו בענין אחר.
ובפי' הרא"ש כתב בשם הר"א ממיץ דהפי' בפניו – מדעתו ורצונו, וכמו אין חבין לאדם אלא בפניו, וקצת יש סמוכין לפירושו מלשון שאמר משה ליתרו אלכה נא וגו' ואראה וגו', ונא הוא לשון בקשה, כנודע, ומשמע קצת שביקש משה שיסכים לו יתרו, אבל להטעמים שהבאנו מירושלמי מוכרח שא"צ דעתו ורצונו רק הודעה בעלמא. וביו"ד סי' רכ"ח ס"ח הובאו שתי דעות לפי שני הפירושים בלשון בפניו הודעה ורצון, ולפי מש"כ יש רמז בלשון התורה להפירוש דבפניו היינו ברצונו, כמבואר.
וכדי שלא יסתרו דברי הירושלמי לדעת הר"א ממיץ, נראה לומר, דהירושלמי איירי שהנדר הוא בדבר שאינו נוגע במאומה להנידר, ולכן אין כל סברא שידרש רצון הנידר לההיתר, כי מה לו לקיום או לביטול הנדר, ולכן פירשו הלשון בפניו לענין הודעה בעלמא כפי הטעמים המבוארים, והר"א ממיץ איירי שהנדר נוגע להנידר, ולכן בעינן דעתו ורצונו לההיתר, ודו"ק. ויש עוד להאריך בזה, אבל אין המקום גורם. .
(נדרים ס"ה א׳)