וירכיבם. הנא דבי ר׳ ישמעאל, לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה מושב יבפירש"י בזב כתיב בפ' מצורע וכל המרכב אשר ירכב ובאשה זבה כתיב שם או על הכלי אשר היא יושבת עליו לפי שאין הגון להזכיר רכיבה באשה ואע"פ שהמרכב והמושב שוין בשניהם, עכ"ל. ולכאורה מכיון דכתיב באשה כלי שוב אין שייך לכתוב רכיבה, אך הכונה דמשום זה גופא שלא להזכיר רכיבה באשה שינה הכתוב לכתוב באשה כלי במקום מרכב שבאיש כדי שיסמוך לו הלשון יושבת. , והא דכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם – התם משום בניו אורחא הוא יגר"ל משום בניו נקט לשון רכיבה, ועיין בפ' ויצא בפסוק ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו, ופירש"י בשם המ"ר, יעקב הקדים ליקח את בניו לאשתו ועשו הקדים נשיו לבניו כדכתיב ס"פ וישלח ויקח עשו את נשיו ואת בניו, ועיי"ש בטעם קדימה ואיחור זה, דהוא מורה על מדות האדם, ולכאורה צ"ע שלא העירו דבמשה כתיב כאן ויקח משה את אשתו ואת בניו, אך לפי דרשה שלפנינו דלא נאות להזכיר רכיבה באשה ורק משום בניו הזכיר לשון זה, י"ל דאולי הפך הכתוב את הסדר למען הסמיך לשון רכיבה לזכרים – לבניו, דלכן עשה כן כדי שבספור הדברים יהיה סמוך לשון רכיבה לזכרים ואם היה עושה להיפך היה כתוב ויקח את בניו ואת אשתו וירכיבם, וסמיכות לשון זה אינו לשון כבוד. . (פסחים ג׳ ב׳)
על החמור. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו וירכיבם על נושא בני אדם ידפירשו רש"י ותוס' בטעם שנוי זה שלא יאמר וכי לא היה למשה רבכם סוס או גמל, עכ"ל, ואין זה מבואר כלל, דהא מצינו גם באברהם שהיה עשיר והיו לו סוסים וגמלים ובכ"ז כתיב ביה ויחבוש את חמורו, ויתכן קצת לומר ע"פ הדרשה הקודמת, שאין נאות להזכיר רכיבה באשה, ויותר מזה מגונה רכיבה על החמור, לכן שינו לכתוב וירכיבם על נושא בני אדם, דלשון זה מורה יותר לשון מכובד. – ודע שפשטות הענין מורה שיראו שמא הוא מבקש למצוא עילה בדברי התורה, וע"ע מש"כ בענין זה ר"פ בראשית. . (מגילה ט' א׳)