קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 25 · פסקה 4

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
את כל ראשי העם. אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו, אמר רב יהודה אמר רב, אמר לו הקב"ה למשה, חלק להם בתי דינין, כדי שישוב חרון אף מישראל הוה"ק קרא, קח את כל ראשי העם וחלוק אותם לבתי דינין הרבה וידונו את העוברי עבירה והוקע אותם את המתחייבים בדין, כדי שישוב חרון אף של הקב"ה, ופירש"י דכשהקב"ה רואה שכולם עסוקים בדבר ומקנאים לכבודו ישכך כעסו, עכ"ל. ויש להוסיף באור ע"פ המבואר באדר"ן ס"פ ל"א שהעניש הקב"ה את דור המבול על שלא הושיבו דיינים לדון את החוטאים, ואמר הקב"ה הם לא הושיבו דיינים בארץ אני מושיב להם דיינים במרום. ועיין ברמב"ם פ"ט הי"ד ממלכים שמפני זה נתחייבו בני שכם הריגה, במקרה דינה, מפני שלא הושיבו שופטים לדון את שכם, וזה הוא ענין מצות דינים שנצטוו בני נח, הרי דענין ישיבת דיינין חשוב מאוד להקב"ה עד שמונע מחמת זה הדיינים ממעלה, ולכן אמר כאן להושיב הרבה בתי דינין לשפוט, שעל ידי זה ישכך חמת הדין מלמעלה, וע"ע מש"כ השייך לדרשה זו בסמוך אות ז'. –
ודע כי בתנחומא מפרש הפסוק והוקע אותם דקאי באמת על ראשי העם, ומפרש בטעם הדבר אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו, יען כי לא מיחו בהם לעשות זר מעשיהם מעלה עליהם כאלו חטאו הם, וצ"ע על הגמרא שלא פירשו כן אחרי דמצינו דרשה כהאי גונא בגמרא שבת נ"ד סע"ב על הפסוק דישעיה ג' ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו, אם שרים חטאו זקנים מה חטאו [ופירש"י זקנים – סנהדרין] אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים, וי"ל.
.
(שם ל"ה א׳)
2
והוקע אותם. מהו הוקעה – תליה, דכתיב (שמואל ב כ״א:ו׳) והוקענום לה׳ בגבעת שאול, וכתיב (שם) ותקח רצפה בת איה ותטהו לה אל הצור בתחלת קציר ור"ל שהיא היתה יושבת ומשגחת תמיד שלא יאכלום עופות השמים בתליתם, ולמען שלא ירדו עליה גשמים בשבתה תמיד בעת קציר, מספר הכתוב שהטתה השק אל הצור ותתכס בו, ורואים אנו מזה שהיו תלוים וכתיב לשון והוקענום. והנה באמת בלאו דרשה זו אפשר לומר דהוקעה דכתיב כאן היא תליה, יען כי חטאם היה שנצמדו לבעל פעור, ועובד עבודת כוכבים בסקילה, וקיי"ל כל הנסקלין נתלין [ע' סנהדרין מ"ה א']. .
(סנהדרין ל"ד ב׳)
3
נגד השמש. תניא, דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום, מנא הני מילי, אמר רב שימא בר חייא, אמר קרא והוקע אותם לה׳ נגד השמש זמביא מכאן ראיה על שני הענינים דמתחילין ביום וגם גומרין ביום, ולכאורה מכאן מוכח רק דגומרין ביום, שכן אמר להוקע אותם לעיני השמש, אבל מאין מוכח דגם מתחילין ביום, ודילמא דנו מאתמול.
ונראה דסמיך על הדרשה הקודמת קח את כל ראשי העם וגו' אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו אלא אמר לו הקב"ה למשה חלק להם בתי דינין, ר"ל שבתי דינין מיוחדים ישפטו חלקים חלקים מההמון, יעו"ש. וא"כ הלא גם התחלת דין מרומז בפסוק זה, וכתיב לעיני השמש, הרי דקאי לעיני השמש על שני הענינים, על תחלת דין ועל גמר דין.
ובזה ניחא מה שהביא בסוגיא זו האגדה הנ"ל דחלק להם בתי דינין, דלכאורה אין לה שייכות לכאן, ולפי מה שבארנו מוכרח להביאה כאן כדי להורות דגם תחלת דין הוי ביום וכמש"כ, ודו"ק.
.
(שם שם)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad