תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 25 · פסקה 5

אל שופטי ישראל וגו׳. כמה הם שופטי ישראל – ז׳ רבוא וח' אלפים ושש מאות, שרי אלפים שש מאות, שרי מאות ששת אלפים, שרי חמשים י"ב אלף, שרי עשרות ששים אלף, נמצאו שופטי ישראל שבע רבוא ושמונת אלפים ושש מאות, אמר להם משה, כל אחד מנכון יקטול תרי, נמצאו הרוגין חמש עשרה רבוא ושבעת אלפים ומאתים ^חעיין מש"כ בענין זה בפ' יתרו בפסוק ושמת עליהם שרי אלפים. ומ"ש אמר להם משה כל אחד מנכון יקטול תרי סמך על המלים איש אנשיו כלומר כל אחד יקטול שני אנשים. [ירוש׳ סנהדרין פ"י ה"ב].

הנצמדים לבעל פעור. תניא, הנצמדים לבעל פעור – כצמיד פתיל ^טכלומר בחבור דבוק וחזק. , ואתם הדבקים בה׳ (פ׳ ואתחנן) כשתי תמרות הדבוקות זו בזו ^ישמדובקות בדבק קל, ועיין באות הסמוך. , במתניתא תני, הנצמדים לבעל פעור – כצמיד על אשה, ואתם הדבקים בה' – דבקים ממש ^יאי"ל בכונת המתניתא שבאה לדרוש בזכותן ובשבחן של ישראל, דדבוק משמע חבור טפי מנצמד כצמידים שאינם מחוברים ונמשכים ומתנועעים לכאן ולכאן, [ויתכן ג"כ כי הדיוק הוא מן אותיות השמוש לבעל פעור (בלמ"ד), הדבקים בה' (בבי"ת), הלמ"ד מורה על חבור חצוני והבי"ת על חבור פנימי החבור החיצוני הוא עראי והפנימי – תמידי]. ופרשו בעלי אגדה, דכונת הפלוגתא היא, דללשון ראשון הוי הכונה כי מדה טובה מרובה ממדת פורעניות שלא נענשו עד שהיו נצמדים ממש, אבל במדה טובה אפילו דבוקות במקצת כדבוק שתי תמרות ג"כ חיים כולכם היום, וללישנא בתרא הוי הכונה דהבא לטהר מסייעין אותו וכמ"ש ביומא ל"ט א' אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו למעלה הרבה, משא"כ לרעה פותחין לו ואין מסייעין אותו, יעו"ש. –
ועיין בסוטה י"ד א', מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור, ולכאורה אינו מבואר, הלא הרבה מקומות היו שהכעיסו ישראל את הקב"ה עד שנתחייבו כליה ר"ל, וגם עשו את העגל, ומאי עדיפא בית פעור מכל הני עד שצריך לכפרה כזו בקבורת משה.
ולדעת מ"ד הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל ניחא, דמשונה חטא זה שהיו צמודים ודבוקים בדבק חזק וזה חטא כפול על שלא רצו להפרד ממנו, ולכן היה צריך לכפרה יתירא. .
(סנהדרין ס"ד א')