לשנאיו אל פניו. א"ר יהושע בן לוי, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו טזמפרש אל פניו של הקב"ה שדומה לו כמשאו לפניו. ובאור מלת כביכול הוא כמו בר"ת כמו באדם שאתה יכול לומר כן, ר"ל שצייר בהקב"ה בערך שאפשר לומר כן באדם, ועיין רש"י מגילה כ"א ב'.
. (עירובין כ"ב א')
לא יאחר לשנאו. אמר ר' אילא, לשונאיו הוא דלא יאחר, הא לצדיקים גמורים יאחר יזעיין בפירש"י בפסוק זה וז"ל ומשלם לשונאיו אל פניו בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא, עכ"ל, וזה נראה כונת דרשה זו דמדייק כפילת הלשון בפסוק זה בענין התשלומין, ודריש שלשונאיו ישלם מיד בעוה"ז, אבל לצדיקים יאחר לשלם בעוה"ז אלא ישלם להם לעוה"ב דזה עיקר כמ"ש היום לעשותם ומחר לקבל שכרם כמבואר בדרשה הבאה.
. (שם שם)