האל הנאמן. אמר עולא, מותר לומר הימנותא בבית הכסא, ואע"פ דכתיב האל הנאמן אפילו הכי שם גופיה לא אקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא ידמקודם לזה אמר שאסור ליתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנאמר (שופטים ז') ויקרא לו ה' שלום, ואמר דהימנותא שרי למימר, משום דאע"פ דכתיב האל הנאמן בכ"ז שם גופיה לא אקרי הכי כדמפרש. וכתבו התוס' תימא דשלום נמי מתרגמינן דעביד ליה שלם, וי"ל דהתם קראו שלום על שם שהוא עושה שלם דאי לא קראו שלום אלא בעי למימר ה' שלום ה' העושה לו שלום א"כ הול"ל ה' שלומו, עכ"ל. ובאר דבריהם דכונתם לומר דמה שתרגם המתרגם דעביד ליה שלם כונתו ליתן טעם למה קרא להקב"ה שלום, אבל אין כונתו לפרש דשלום פירושו דעביד ליה שלום משום דא"כ הו"ל לומר ה' שלומו ואז היה משמע דעושה לו שלום.
. (שבת י' ב')
לאלף דור. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, גדול העושה מאהבה מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור וזה לאלפים, התם כתיב (פ' יתרו) לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי והנא כתיב לאלף דור, והא ה"נ כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו, האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה טור"ל כאן סמך אלף דור לשומרי מצותיו והתם סמך אלפים לאוהביו, ועיין בחא"ג. והפי' מאהבה ומיראה ר"ל מאהבת המקום ומיראת המקום שמוראו ואימתו מוטלת עליו, אבל אין הפירוש מאהבת השכר ומיראת העונש, דזו מדה פשוטה היא ולא יתכן שישבח הכתוב בזה.
. (סוטה ל"א א')