1ששת ימים וגו'. תניא, ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות, מאי טעמא, הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו לבר"ל מה שביעי רשות לאכול מצה כדכתיב וביום השביעי עצרת ולא כתיב תאכל מצות שהרי הוציאו מן הכלל כך כל ששת הימים אם אינו רוצה לאכול פת הרשות בידו. וטעם ההיקש הוא כדמפרש דיום השביעי היה בכלל שבעת ימים תאכל מצות (פ' בא) ויצא מן הכלל בהאי קרא דששת ימים כתיב, ללמד שהוא רשות, ולא ללמד על עצמו לבדו אלא ללמד על הכלל כולו דהיינו שבעת ימים, שזו אחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, ומטעם דרשה זו אין מברכין על אכילת מצה בכל ימי הפסח משום דאין חיוב לאכול מצה רק בלילה הראשונה ובליל יו"ט ב' של גליות ולא כמו בסכות שמברכין כל יום על ישיבת סוכה משום דכל יום מצוה מיוחדת היא לשבת בסוכה.
ועתב הר"ן דאע"פ דאין חובת מצוה לאכול מצה בימי הפסח כמבואר, היינו רק משום מצות חיוב מצה, אבל מ"מ מצוה לאכול כזית פת משום יו"ט יעו"ש. ויש להעיר נ"מ בין חיובים אלה, דמשום חיוב יו"ט יוצאין במצה עשירה הנלושה בשמן ודבש וכדומה, משא"כ משום חיוב מצה כמו בלילה הראשונה אין יוצאין בכזו דבעינן לחם עוני וכפי שנתבאר לעיל בפסוק ג'.
.
(שם ק"כ א')
2ששת ימים וגו'. תניא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורין, אי מה שביעי עצור בכל מלאכה לגכדכתיב ביה לא תעשה מלאכה.
אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה, ת"ל וביום השביעי עצרת, השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששת ימים עצורין בכל מלאכה, הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת לדר"ל מאחר שאמר לך הכתוב שהן עצורין ממלאכה ולא בכולן ולא פירש איזו מותרת ואיזו אסורה, דע וראה שלא מסרן אלא לחכמים היודעים להבין על איזו להטיל ההיתר ועל איזו האיסור והם יאמרו איזו יו"ט ע"פ קדוש הראיה ואסור בכל מלאכה ואיזה הוא חולו של מועד שאינו אסור בכל מלאכה ועל חולו של מועד יגידו לך איזו מלאכה אסורה, דבר שאינו אבד, ואיזו מלאכה מותרת – דבר האבד. והנה על יסוד דרשה זו הסכימו הרבה ראשונים דאיסור מלאכה בחוה"מ הוי רק מדרבנן כפשטות הלשון לא מסרן הכתוב אלא לחכמים ובארנו ענין זה בס"פ משפטים בפ' את חג המצות תשמור, וע"ע מש"כ לקמן בפ' ע"ו בדרשה שבעת ימים תחוג.
.
(חגיגה י"ח א')
3ששת ימים וגו'. ולהלן הוא אומר (פ' בא) שבעת ימים מצות תאכלו, הא כיצד, מצה שאי אתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש להשלמחר יקרב העומר ואם תמתין עד לאחר השבת נמצאת מבטל מקרא זה, כגון חל פסח בשני בשבת ולא תביא עומר עד לאחר השבת נמצא שלא תאכל מצה חדש אלא אותו יום בלבד, ותכלית כונת דרשה זו להוכיח דהלשון וספרתם לכם ממחרת השבת (פ' אמור) פירושו ממחרת יו"ט ראשון של פסת ולא ממחרת שבת בראשית כלומר יום הראשון בשבוע כדעת הצדוקים משום דאל"ה לא משכחת ששה מן החדש, ונבאר ענין זה בסמוך פסוק ט'.
.
(מנחות ס"ו א')
4וביום השביעי עצרת. מהו עצרת – לתשלומין לושאם לא הקריב ביו"ט הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו מביאם ביום השביעי, אבל אין לומר דהעצרת הוא לרגל בפני עצמו כמו שמיני של חג הסכות, יען כי אינו חלוק במאומה בסדר הקרבנות מהימים שלפניו.
.
(חגיגה ט' א')
5עצרת לה'. ולהלן הוא אומר (פ' פינחס) עצרת תהיה לכם, הא כיצד, רבי יהושע אומר, חלקהו – חציו לה' וחציו לכם לזחציו לתורה ולתפלה וחציו להנאת הגוף. ודעת חד מ"ד או כולו לה' או כולו לכם, וקיי"ל כמ"ד שהעתקנו דבריו כאן, ובארנו מענין זה בארוכה בפ' אמור (כ"ג ג').
.
(פסחים ס"ח ב')