1לא תאכל עליו חמץ. תניא, מניין לאוכל חמץ בערב פסח משש שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה, ת"ל לא תאכל עליו חמץ זעליו פירושו משעת שחיטת הפסח שזמנו בין הערבים, והיינו משש שעות ולמעלה שהחמה נוטה להעריב, ועיין מש"כ בפ' בא השייך לענין זה. ובירושלמי פסחים פ"א ה"ד מבואר דעובר גם בעשה שבעת ימים מצות תאכלו, מצות ולא חמץ ולאו הבא מכלל עשה – עשה, וילפינן שבעת ימים אלה מן שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, מה התם מתחיל האיסור מי"ד אף איסור אכילה בי"ד, אבל לא קיי"ל כן אלא עובר רק בלאו כסוגיית הגמרא הבבלית בדרשה שלפנינו.
.
(פסחים כ"ח ב')
2תאכל עליו מצות. וסמיך ליה לא תאכל עליו חמץ, מלמד שאין יוצאין חובת מצה אלא בדבר הבא לידי חימוץ, יצא אורז ודוחן שאין באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון חר"ל אם מחמיצין אותן מסריחין. ועיין באו"ח סי' תנ"ג, וכלל באור סברת היקש זה יש להסביר ע"פ מש"כ המבארים דעיקר שם לחם מורה על עיסה המחמצת הבאה ע"י חימום העיסה, משום דשם לחם הוא משורש חם, וא"כ מכיון דכתיב כאן תאכל עליו מצות לחם מורה לכאורה על אכילת לחם המתחמץ, ואחרי דהמצוה היא בהיפך מזה, והיינו שלא לאכול כלל חמץ, וא"כ איך נקיים כאן באור השם לחם ע"פ ענינו המורה על חימוץ, לכן בהכרח נקיימנו על עיסה הראויה לבא לידי חימוץ והיינו רק מחמשת המינים ולא אורז ודוחן וכדמפרש.
.
(שם ל"ה א')
3תאכל עליו מצות. וסמיך ליה לא תאכל עליו חמץ, מלמד שאין יוצאין חובת מצה אלא בדבר שאיסורו משום בל תאכל חמץ, יצא מצת טבל שאסורה משום טבל טועיין תוס' סוכה ל' א' ד"ה משום שהקשו ל"ל דרשה זו תיפק ליה דהוי מצוה הבאה בעבירה, ונשארו בתימה. אכן לפי דעת הרבה מפרשים דענין מצוה הבאה בעבירה הוי רק מדרבנן ניחא דאצטריך למילף זה מדאורייתא.
.
(שם שם ב')
4תאכל עליו מצות. וסמיך ליה לא תאכל עליו חמץ, מלמד שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה, מכאן אמר ר"א, נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה יהחדוש והרבותא בזה הוא משום דמצה היא מ"ע שהז"ג שהנשים פטורות. ואע"פ דכנגד זה יש לדרוש לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו באכילת מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו באכילת מצה דהוי מ"ע שהז"ג אינם בבל תאכל חמץ, אך איסור חמץ לנשים ילפינן מהפסוק דפ' בא כי כל אוכל חמץ וגו' כל רבויא הוא ומרבה נשים, והשתא דאתרבו בבל תאכל חמץ אתרבו נמי באכילת מצה ע"פ ההיקש בדרשה שלפנינו.
ומה שלא הזכיר כאן לחייב נשים במצה מצד הסברא שאף הן היו באותו הנס כמו שמתחייבין מטעם. זה בארבע כוסות ובמקרא מגילה, משום דסברא זו דיה רק לחייב מדרבנן, וכאן אשמעינן חיוב מדאורייתא.
.
(שם מ"ג ב')
5לחם. כתיב הכא לחם, וכתיב התם (פ' שלח) והיה באכלכם מלחם הארץ, מה להלן משלכם אף כאן משלכם יאפרט למצה גזולה, וע' בסוגיא, ולא נתבאר טעם שייכות הגז"ש לחם לחם. ונראה הכונה דשם איירי הכתוב לענין חיוב חלה והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו, ואמרו בב"ק צ"ד א' הרי שגזל סאה חטין והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר בוצע ברך נאץ ה', הרי מבואר דהמקיים מצוה בעבירה נקרא מנאץ ה', וה"נ במצות מצה, ומסמיך זה ע"פ גז"ש לחם לחם, ולולא הדמיון הזה הו"א דעבירה עבירה לעצמה ולצאת יוצאין בה, קמ"ל.
.
(שם ל"ח א')
6לחם עני. אמר מר בר רב אשי, האי כובא דארעא יוצאין בה חובת מצה בפסח, מאי טעמא, לחם עני קרינן בה יבהוא זה שעושין גומא בכירה ונותנין בה קמח ומים ונאפה שם, והרבותא בזה דזה נקרא גם לחם גם עוני, ומטעם דנקרא לחם קיי"ל שקובעין סעודה עליו ומברכין המוציא וברהמ"ז.
.
(ברכות ל"ח א')
7לחם עני. אמר רב פפא, לחם עני, מלמד שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע יגודרכו של עני בפרוסה כפי שיבא בסמוך, אבל בעלמא מצוה מן המובחר לברך על לחם שלם. וע' באו"תח סי' תפ"ג ס"א דמי שאין לו יין לקידוש בליל פסח יקדש על הפת ואח"כ בוצע, ולא נתבאר הטעם בזה, שמקדש ואח"כ בוצע. וי"ל ע"פ מש"כ הר"ן בפ' ע"פ בשם רה"ג דהא דמניח פרוסה בתוך שלמה הוא רק אם הביאו לפניו כן קודם הברכה, אבל אם הביאו לפניו שלמה צריך לברך על השלמה, והסברא בזה פשוטה, דכשעושין כן לכתחלה הוי בזיון יו"ט, ולכן כשמקדש על היין וסיפר ביציאת מצרים ומענין לחם עוני, ולזכרון דבר זה פורס מצה אחת, שוב הוי אח"כ לשעת ברכת המוציא כדיעבד שהובא לפניו, משא"כ כשמקדש על הפת קודם הסיפור ביצ"מ הוי החיצוי כלכתחלה, ולכן כבוד יו"ט דוחה לכתחלה את הזכרון מלחם עוני כמבואר, ודו"ק.
.
(שם ל"ט ב')
8לחם עני. פרט לעיסת שנלושה ביין ושמן ודבש דלאו לחם עני היא ידאלא הוי מצה עשירה. ונראה דדקדק לומר שנלושה ולא שנתערבה, משום דבתערובת לבד עדיין לא יצא מכלל לחם עוני, אם נתערב בשיעור מועט [כדי לתבל קצת], וראיה לזה מפסחים ל"ח ב' דפריך על מ"ש שם חלות תודה ורקיקי נזיר יוצאין בהם, והא מצה עשירה היא [שנלושות בשמן], ומשני רביעית היא ומתחלקת לכמה חלות, ר"ל לכן אין זה מצה עשירה, ומבואר כמש"כ, ועיין באו"ח סימן תס"ב ס"א.
.
(פסחים ל"ז א')
9לחם עני. כתיב עני וקרינן עוני, אמר שמואל, לחם שעונין עליו דברים הרבה טוסיפור יציאת מצרים והלל ושירה וברהמ"ז.
.
(שם שם)
10לחם עני. פרט לחלוט ולאשישה דלאו לחם עני הוא טזחלוט הוא עיסה שבלילתה רכה וחולטין אותה ואח"כ אופין אותה בתנור דחשיבות היא, ובירושלמי פסחים פ"ב ה"ד קורא לזה פת סורסין וענינו שר וחשוב, ואשישה היא גלוסקא גדולה שהיא דרך כבוד וגדולה, ואנן בעינן לחם עוני.
[שם שם ב']
11לחם עני. תניא, אי לחם עני יכול אין יוצאין אלא בפת הדראה, ת"ל מצות מצות ריבה ואפי' כמצות של שלמה יזפת הדראה היא פת קיבר שניטל הדרה ממנה, ויתכן דהוא מלשון והיו לדראון, כלומר תעוב ומשומם, וקמ"ל מצות מצות ריבה אפילו כמצות של שלמה אפילו סולת נקים ומתובלת בתבלין. ובאור הדרשה מצות מצות ריבה י"ל דהלשון תאכלו מצות כתיב כ"פ בתורה, כאן ובפ' בא ועוד, והלשון לחם עוני כתיב רק פעם אחת כאן, ולכן דין הוא לרבות הרבה דברים מלשון מצות הכולל, ובפ' בא כתבנו ליישב ע"פ פי' זה קושיות הצל"ח בסוגיא כאן יעו"ש, ועוד כתבנו שם השייך לדרשה זו ולא מצאנו לנכון לשנות הדברים לכאן כיון שאינם מוכרחים לגוף הדרשה.
.
(שם שם)
12לחם עני. מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה יחלברך על אכילת מצה, ושתי שלימות מביא משום ברכת המוציא דלא גרע משאר יו"ט שצריך לבצוע על שתי ככרות שלמות ובוצע מאחת מהשלימות, ועיין מש"כ השייך לענין זה לעיל אות י"ג.
, דבר אחר לחם עני, מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה יטפירש"י כדי שלא תחמיץ, עכ"ל. ולפי"ז לא ידעתי למה תלה זה בדרכו של עני, אבל כפי הנראה מדברי הרא"ש פ"ב דפסחים סי' כ"ו הוא לרמז דרך עוני באפיית המצה וכמו הרמז בפרוסה המבואר למעלה, שכן כתב שם וז"ל, ולשון ואופין בעצמן כההיא דאמרינן מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה, עכ"ל, והובא מנהג זה בשמו באו"ח סי' ת"ס ס"ב, והמג"א שם כתב דהטעם הוא משום מצוה בו יותר מבשלוחו, ותמיהני שלא העיר מדברי הרא"ש גופיה ע"פ הגמרא והדרשה שלפנינו דהטעם הוא מפני שדרך עני בכך ולרמז לחם עוני, וצ"ע.
.
(שם קט"ז א')
13כי בחפזון יצאת. בחפזון של מי – בחפזון דישראל כבגמרא הובאה מחלוקת ר"א ור"ע בבאור לשון הפסוק דפ' בא ואכלתם אותו בחפזון, דלר"א הוי הפירוש חפזון דמצרים, ר"ל בשיעור הזמן שע"י המצרים שהאיצו בהם נחפזו לצאת והיינו מכת בכורים, וזה היה בלילה, ולכן הפסח נאכל רק עד חצות הלילה כשיעור החפזון, ור"ע ס"ל חפזון דישראל שנחפזו לצאת, והיינו בעמוד השחר שעד אז היו כלואים בבתיהם, כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ולכן ס"ל דהפסח נאכל כל הלילה, ולפי מה דקיי"ל כר"ע כמבואר לפנינו בפ' בא ממילא הוי הפי' חפזון דהתם ודהכא – חפזון דישראל, ויותר מזה יתפרש הלשון שלפנינו כי בחפזון יצאתם אליבא דר"ע – בחפזון דידכו, ויתכן דמלשון פסוק זה הכריע ר"ע פירושו בחפזון דפ' בא, ודו"ק.
.
(ברכות ט' א')
14למען תזכר. אמר רב אחא בר יעקב, צריך שיזכיר יציאת מצרים בקדוש היום, מאי טעמא, כתיב הכא למען תזכור את יום צאתך וכתיב התם (פ' יתרו) זכור את יום השבת לקדשו כאדרשה זו כפולה לפנינו בפ' יתרו בפסוק המובא כאן. ושם הערנו על פי' המפרשים והפוסקים דדרשא זו מוסבת על קידוש היום דשבת ומתוך כך הסתעפו קושיות וספיקות שונים כמש"כ שם, ואנחנו הוכחנו דקאי על קדוש היום דפסח משום דכל הסוגיא איירי בענין פסח, יעו"ש בארוכה, וראוים הדברים להעתיק לכאן.
.
(פסחים קי"ז ב')
15כל ימי חייך. ימי חייך אלו הימים, כל ימי חייך לרבות הלילות, מלמד שמזכירין יציאת מצרים בלילות כבר"ל מזכירין בק"ש של ערבית גם פרשת ויאמר, דאע"פ שכוללת פרשת ציצית ואין לילה זמן ציצית אפ"ה אומרים אותה משום דכוללת גם ענין יציאת מצרים. וטעם הרבוי לילות מן כל, הוא משום דבעלמא הלשון ימים ממעט לילות, כמו דדריש הרבה כאלה במגילה כ' ב', ורק הכא מדכתיב כל ימי חייך, דענינו כל זמן חייך, והזמן כולל ימים ולילות. ומה דנקט מזכירין ולא קורין כמו לשון המשנה ריש ברכות פשוט הוא דתפס לשון הכתוב למען תזכור את יום צאתך וגו'.
ועיין בשו"ת שאגת אריה סי' ט' דייק מלשון מזכירין דדי להזכיר בלב וכמו זכור דמחיית עמלק במגילה י"ח א' [וע' לפנינו ס"פ תצא], אבל באמת אפשר לומר דאם היה די בלב היה צ"ל זוכרין כמו זכור, אבל הלשון מזכירין משמע שמזכירין להשומעים ענין יצי"מ, וזה ע"כ בדבור בפה, וגם כמה פסוקים שבענין יצי"מ מורים שהזכרה זו היא בפה, כמו למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' וגו', והגדת לבנך בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ועוד כאלה.
.
(ברכות י"ב ב')
16ימי חייך. ימים שאתה עוסק בחיים, ולא ימים שאתה עוסק במתים, מכאן למי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומתפלין כגהוא הדין מכל המצות רק קמ"ל הני לרבותא אע"פ שיש בהם קבלת מלכות שמים וכמ"ש בגמרא הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים מניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל. ומה דסמיך זה על זה הפסוק משום דעיקר מצות ק"ש ותפילין הם זכר ליצי"מ. ואמנם עיקר דרשה זו היא אסמכתא בעלמא, ועיקר טעם הדבר משום דטרוד בטרדא דמצוה שעליו לקוברו והוי כמו עוסק במצוה דפטור מן המצוה.
.
(ירושלמי ברכות פ"ג ה"א)