החטאים האלה בנפשותם. מהו בנפשותם – שנשמתם נשרפת וגופן קיים אהנה הא דנשרפו כתיב בפרשה הקודמת ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש, ובפרשה זו פ' ד' כתיב אשר הקריבו השרופים, וס"ל דרק נשמתם נשרפת ולא גופם, ומדייק יתור הלשון בנפשותם ולא ס"ל הדרשה שבסמוך שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם, ויליף מכאן דכל שריפת ב"ד הוא רק שריפת נשמה וגוף קיים, והיינו שנותנין לתוך פיו של הנדון פתילה של אבר רותח ויורדת לתוך מעיו וחומרת אותם, ועיין באות הסמוך.
. (סנהד׳ נ"ב א׳)
החטאים האלה בנפשותם. בנפשותם – שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם בדיוקם של הדורשים האלה [בדרשה זו והקודמת], אפשר לכוין כן, למ"ד גוף קיים ונשמה נשרפת, יהיה שעור הכתוב כן, את מחתות החטאים האלה (כלומר הגויות שהיו מונחות לפניו, כהוראת כנוי הרומז האלה בכל מקום) [החוטאים] בנפשותם, כלומר לנפשותם המה אשר בעצמם אבדון, וב' בנפשותם מורה על הדבר שבו ובתוכו נעשתה פעולת החטא וכמו אל תחטאו בילד (בראשית מ"ג) והאי ותאכל דלעיל מיניה (ט"ז ל"ה) הוא במובן חרב תאכלו (ישעיהו א׳:כ׳) – הריגה, דרק הנשמה אובדת והגוף קיים. ולמ"ד שגם גופם נשרף כמשמעות הפעל ותאכל הבא גבי אש, לדידיה מוסב כנוי הרומז האלה לא על החטאים (דאחרי דגם גופם נשרף לא שייך לרמז באצבע עליהם כמובן) כ"א על המחתות, כלומר המחתות האלה של החטאים, וב' בנפשותם מורה על סבת החטא ומקורו, היינו תאות נפשם וזדון לבם וכמו חטאתו אשר חטא בה (ויקרא ה׳:ו׳).
, כדר"ל, דאמר מאי דכתיב (תהלים ל"ח) בחנפי לעני מעוג חרק עלי שנימו, בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה, חרק עליהם שר של גיהנם שיניו גמעוג הוא דבר מאכל, וכמ"ש האלמנה הצרפתית לאליהו חי ה' אם יש לי מעוג (מלכים א י״ז:י״ב). וי"ל עוד דע"ד רמז דריש המלה חרק על מעשה קרח, להיות אותיותיהן שוות, וכמו שדרשו בירושלמי נזיר פ"ז ה"ב או בקבר – אי ברקב, ועוד כהנה.
. (שם שם)
צפוי למזבח וגו'. תניא, מניין שמעלין בקודש דוכמו בלחם הפנים כשהכניסו אותו למקדש היו מניחין אותו על שולחן של שיש וביציאתו על שולחן של זהב, ועיין שקלים פ"ו מ"ד.
, אמר רב אחא בר יעקב, דכתיב ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה׳ ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל – בתחלה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח הועיין לפנינו בפ' פקודי בפסוק ויקם משה את המשכן מבואר הדין דאין מורידין בקודש, כגון למכור ס"ת ולקנות ספרים או לכתוב גט על קלף המעובד לשם ס"ת וכדומה, ופרטי דינים באו"ח סי' קנ"ד.
ועיין בברכות כ"ח א' איתא הלשון גמירי דמעלין בקודש וכו', ותמה הגרי"ב בגה"ש על הלשון גמירי אחרי דילפינן זה מפסוק, אמנם בירושלמי בכ"מ הובא ענין זה ולא יליף משום פסוק, ובירושלמי ברכות פ"ג ה"ג איתא הלשון שמעתי שמעלין בקודש וכו', וצ"ל דהלמוד מפסוק זה הוא אסמכתא, ועיקר הענין היו לחז"ל מסור ומקובל.
. (מנחות צ"ט א')