1וירדו הם וגו׳. א"ר ירמיה בן אלעזר, שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים כהי"ל הסבר הענין ע"פ מ"ד באגדות כל העולם כולו שליש ימים שליש מדבר שליש ישוב [ע' פירש"י לישעיה מ' י"ב בפ' וכל בשליש עפר הארץ], ולכן נבראו פתחים לגיהנם בכל אלה המקומות לרמז לדבר שאין נסתר מחמתו, ואל יאמר האדם שיברח מישוב למדבר ולים או להיפך, וכמ"ש דוד המע"ה אנה מפניך אברח, והפתח שבירושלים הוא הפתח שבישוב, ומה שנתקן דוקא בירושלים י"ל מפני שירושלים היא טבור העולם כנודע.
, במדבר – דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה כווהם היו אז במדבר, ופתח להם הגיהנם את פתחו מדירדו חיים בגופם.
.
(עירובין י"ט א׳)
2וכל אשר להם. תניא, ר׳ ברכי' בשם ר׳ חלבו אמר, אף שמותיהם פרחו מחוך טמסותיהם כזטימוס הוא אוצר, ור"ל גם שמותיהם שהיו חקוקים על אוצרותיהם ושטרותיהם פרחו כדי שלא יזכרו עוד.
, ר' יוסי ב"ר חנינא אמר, אפילו מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם נבלעה עמהם, דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה כחיתכן דמדייק מדלא כתיב וכל אשר אתם, אלא להם, משמע השייך להם אף כי ברשות אחרים.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)
3ותכס עליהם הארץ. ר׳ עקיבא אומר, עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר ותכס עליהם הארץ – בעוה"ז, ויאבדו מתוך הקהל – לעוה"ב, ור' אליעור אומר, עליהם הכתוב אומר (ש"א א') ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל כטוכדעת ר"א כן גם דעת ריב"ב בדרשה הבאה, ובבבלי כאן עוד דעת חכמים שמשה וחנה התפללו עליהם, ולפי"ז דעת רוב החכמים שגם לעדת קרח יש חלק לעוה"ב, וע"ע בסמוך.
.
(סנהדרין ק"ח א')
4ויאבדו מתוך הקהל. תניא, ר׳ יהודה בן בתירה אומר, ממשמע שנאמר (תהילים קי״ט:קע״ו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך, מה אבידה האמורה להלן סופה להתבקש אף אבידה האמורה כאן עתידה להתבקש להכונה מבואר שדריש בגז"ש אבידה אבידה, ודעתו שעדת קרח באים לעוה"ב וכדעת רוב החכמים בגמרא כמש"כ בדרשה הקודמת. ובבבלי סנהדרין ק"ט ב' באה דרשה זו בקיצור בזה"ל, ר' יהודה בן בתירה אומר, הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך, ופירש"י כך אמר דוד על בני קרח, הם תעו כשה אובד ואתה ברחמיך הרבים בקש עבדיך והביאם לעוה"ב כי מצותיך לא שכחתי, שקיימו כל מצותיך כדכתיב כי כל העדה כולם קדושים, עכ"ל. ולפי פירושו כיון דוד בפסוק זה על בני קרח, ואין זה פשטות הענין.
אבל כפי המתבאר מדרשת ריב"ב שבירושלמי שלפנינו שבאה בבאור מרווח אין כונתו כלל שפסוק זה אמר דוד על בני קרח אלא על עצמו כפי פשטות הענין, ורק יליף בגז"ש אבידה אבידה כמבואר, וכ"ה הלשון במ"ר, מה אבידה האמורה בדוד סופה להתבקש אף אבידה האמורה כאן סופה להתבקש, וחידוש גדול על רש"י שפירש בפירוש דחוק כזה.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ד)