אל האשה אמר. על פי מתורגמן טזומפרש בירושלמי דצ"ל כן משום דלא מצינו שדבר הקב"ה עם אשה זולת עם שרה, ויתבאר זה אי"ה לפנינו בפ' וירא (י"ח ט"ו). וצ"ל דהמתורגמן הי' אדם, דזולתם לא היו אנשים בעולם. .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"א)
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"א)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · בראשית · פרק 3 · פסקה 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הרבה ארבה. הרבה ארבה – אלו שני טיפי דמים, אחת דם נדה ואחת דם בתולים יזאע"פ שאין זה במשמעות לשון זה, אך יען כי מפרש כל הפסוק בענינים טבעיים המייחדים לנשים סמך זה על הלשון הרבה ארבה, דדמים אלה הם מרובים באשה יותר מבאיש. .
(עירובין ק' ב')
(עירובין ק' ב')
עצבונך והרונך. עצבונך – זה צער גדול בנים יחנראה דמפרש ועצבונך מלשון הכתוב (איוב י') ידיך עצבוני ויעשוני, ובלשון חז"ל (שבת קמ"ז ב') מעצבין את הקטן, דהפי' מיישרין אותו. , והרונך – זה צער העבור יטנראה דמפרש דהמלה עצבונך מוסבת גם על והרונך, כלומר ארבה עצבונך ועצבון הרונך, דאל"ה הרי רבוי ההריון ברכה היא לאשה שתהא מרובה בברכת הבטן, והכא הלא בקללות איירי. –
ויש להעיר למה סידר הענינים שלא כסדר הזמנים, שהרי עבור קודם לגידול, וא"כ הול"ל להיפך, הרונך ועצבונך, וע' בחא"ג. ונראה בזה משום דבאמת יש לפרש ע"ד הפשט דעצבונך והרונך אינם שני ענינים נפרדים ושונים, אלא דעצבונך הוא פירושו של הרונך, וכמו עצבונך של הרונך, דכן מצינו ו' משמש במקום המלה של, כמו ואון ותרפים (ש"ב ט"ו) און של תרפים [לדעת קצת מפרשים] ובלשון חז"ל (כלאים פ"ע מ"ז) הבאים מחוף הים וממדינת הים, שפירושו מחוף הים של מדינת הים, ובנזיר נ"ד א' ואהל ורבע עצמות, שפירושו אהל של רבע עצמות, ובסוטה מ"ד ב' דריש ר"ש זקניך ושופטיך – זקניך של שופטיך, דהיינו המיוחדים שבשופטיך, ולפי זה הלא הוכרח הכתוב לכתוב עצבונך קודם, ואחרי שחז"ל באו לדרשא הוכרחו לדרוש כפי סדר הלשון הכתוב לפי פשוטו, ודו"ק.
וכעין כלל זה בשמוש אות ו' כתב בס' האמונות והדעות לרס"ג מאמר שני שהו' משמש במקום ב', וכמו (ישעי' מ"ח) ה' אלהים שלחני ורוחו, במקום – ברוחו, וגם כאן יתפרש לפ"ז עצבונך והרונך – עצבונך בהרונך. .
(שם שם)
ויש להעיר למה סידר הענינים שלא כסדר הזמנים, שהרי עבור קודם לגידול, וא"כ הול"ל להיפך, הרונך ועצבונך, וע' בחא"ג. ונראה בזה משום דבאמת יש לפרש ע"ד הפשט דעצבונך והרונך אינם שני ענינים נפרדים ושונים, אלא דעצבונך הוא פירושו של הרונך, וכמו עצבונך של הרונך, דכן מצינו ו' משמש במקום המלה של, כמו ואון ותרפים (ש"ב ט"ו) און של תרפים [לדעת קצת מפרשים] ובלשון חז"ל (כלאים פ"ע מ"ז) הבאים מחוף הים וממדינת הים, שפירושו מחוף הים של מדינת הים, ובנזיר נ"ד א' ואהל ורבע עצמות, שפירושו אהל של רבע עצמות, ובסוטה מ"ד ב' דריש ר"ש זקניך ושופטיך – זקניך של שופטיך, דהיינו המיוחדים שבשופטיך, ולפי זה הלא הוכרח הכתוב לכתוב עצבונך קודם, ואחרי שחז"ל באו לדרשא הוכרחו לדרוש כפי סדר הלשון הכתוב לפי פשוטו, ודו"ק.
וכעין כלל זה בשמוש אות ו' כתב בס' האמונות והדעות לרס"ג מאמר שני שהו' משמש במקום ב', וכמו (ישעי' מ"ח) ה' אלהים שלחני ורוחו, במקום – ברוחו, וגם כאן יתפרש לפ"ז עצבונך והרונך – עצבונך בהרונך. .
(שם שם)
ואל אישך תשוקתך. מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה, בשעה שהוא יוצא לדרך כלא נתבאר איפה מרומז דאיירי בשעה שיוצא לדרך, וי"ל דמדחשיב זה בין הקללות, על כרחך הוא באופן שאינו אצלה. גם י"ל דמדייק, משום דמחוקי הלשון הי' צ"ל ועל אישך, בעי"ן, וכמו בשה"ש ועלי תשוקתו, אלא דעל הי' במשמע על בסמוך, ולכן כתוב ואל באל"ף להוציא קרבתו אליה, והיינו ביציאה לדרך. , מכאן אמרו, חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך כאבשעה לאו דוקא, דהא קיי"ל דאין לבעול ביום שיצא לדרך [רמב"ם פי"ד ה"ט מדעות] אלא בלילה שלפניו, ובכהאי גונא צ"ל דשרי, שאין איסור זה נוהג בכל מעל"ע, וראי' לזה שהרי קיי"ל שאין לבעול ביום שנכנסין למרחץ (גיטין ע' ב') ומצוה לכנס למרחץ בכל ערב שבת, וקיי"ל עונת ת"ח מליל שבת לליל שבת.
(כתובות ס"ב ב'], אלא ודאי דבענין איסורים אלה אין הלילה שלפניו או לאחריו בכלל. .
(יבמות ס"ב ב')
(כתובות ס"ב ב'], אלא ודאי דבענין איסורים אלה אין הלילה שלפניו או לאחריו בכלל. .
(יבמות ס"ב ב')
והוא ימשל בך. מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה, וזו היא מדה טובה בנשים כבר"ל אע"פ שהיא מדה טובה, מדת צניעות, בכ"ז קללה היא, שאינה יכולה להביע חפצה אף לבעלה. –
ויש להעיר שאינו מפרש הלשון והוא ימשל בך בפשיטות מלשון אדנות וכלשון הכתוב (תהילים מ״ה:י״א) שמעי בת וראי והטי אזנך וגו' כי הוא אדוניך והשתחוי לו, ובפדר"א פי"ד איתא בענין הקללות של האשה, ורצע את אזנה כעבד עולם וכשפחה, וכתב הרד"ל דלשון זה נסמך על לשון הפסוק דתהלים הנזכר שממנו נלמד שהאשה נגזר עליה להטות אזנה לדברי בעלה, וזהו לשון רציעת אזן, ויתכן לומר דמה שנוהגין לרציעת אזן באשה להשים בה תכשיטי עגילי אזנים הוא רמז לשעבודה לבעל ע"פ המבואר בפדר"א, וא"כ צריך באור למה אינו מפרש הלשון שלפנינו והוא ימשל בך לכונה זו.
וי"ל דכיון דמפרש כל לשון הפסוק בענין טבע חיי אישות כמבואר בדרשות הקודמות לכן מפרש גם לשון זה בענין טבעי כזה. –
אמנם עם כ"ז נראה דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ובודאי כולל לשון פסוק זה גם כונת הלשון כפשטי', דבדרכי חיי איש ואשה חייבת האשה לקבל מרות בעלה וכמש"כ הרמב"ם בפט"ו ה"כ מאישות, צוו חכמים שיהא הבעל בעיני האשה כמלך ושר, ולבד לשון פסוק זה י"ל דלמד כן ממ"ש בספרי פ' תצא ואמר אבי הנערה, מכאן שאין רשות לאשה לדבר בפני בעלה, ומזה י"ל מקור למ"ש בפסחים ק"ח א' דאשה אצל בעלה א"צ הסיבה, דכיון שצריכה לקבל עליה שררותו לכן פטורה כמו תלמיד לפני הרב, מפני שאין יכול לסוב דרך חירות מפני אימת וכבוד הרב. ויתכן דמטעם זה נקראת האשה שאינה עושה רצון בעלה בשם מורדת כידוע במס' כתובות, יען דמכיון דחובה עליה לקבלו כמלך ושר [כלשון הרמב"ם], לכן כשעושה ההפך הרי היא מורדת כמורד במלכות. –
וע' בתוי"ט פ"ד מי"א דכתובות הביא ראי' מפסוק זה דבכלל שם בנים כלולים גם בנות, שהרי כתיב בעצב תלדי בנים ובודאי גם בנות בכלל, יעו"ש. ולפלא הוא, שגמרא מפורשת סותרת ראי' זו, שכן אמרו ביבמות ע"ח א' על הפסוק דפ' תצא בנים אשר יולדו להם [למצרי ואדומי], בנים ואפילו בנות, מאי טעמא, אשר יולדו כתיב, הכתוב תלאן בלדה, ר"ל כיון דבלדה תלאן, וגם בנות נולדות הן, ולפי"ז מכיון דכאן כתיב תלדי לכן ודאי גם בנות בכלל, אבל אין ראי' לדעלמא, ואדרבה מבואר דבעלמא אין בנות בכלל, דאל"ה למה צריך הרבוי מאשר יולדו.
אלא שגוף דברי הגמרא אשר יולדו כתיב צ"ע מפסוק ויולד בנים ובנות, הרי דגם בלדה פרט בנים ובנות, וצ"ל דספור דברים שאני, דבספור לא חש הכתוב להאריך, וכמ"ש לבן הבנות בנותי והבנים בני.
ובגוף חקירת התוי"ט אם בכלל שם בנים כלולות גם בנות [שזה נ"מ לכמה דברים], הנה בתשו' הרא"ש כלל פ"ה הוכיח דאינן בכלל בנים, ומביא מפסוק ויולד בנים ובנות, ולפלא שלא הביא מגמרא יבמות שהבאנו דרק במקום דכתיב הולדה כלולות גם בנות, וכן יש לדייק מסתם הדרשות שבגמ' בני ישראל ולא בנות ישראל, בני אהרן ולא בנות אהרן, וכ"מ בנזיר י"ב א' הריני נזיר לכשיהי' לי בן וילדה בת אינו נזיר, וע' ב"ב קמ"ג ב' ההוא דאמר נכסי לבני והוי לי' ברא וברתא פשיט דאין הבנות בכלל.
אך יש לעיין בדרשת הגמרא ב"ב ק"ט א' בענין יבום, ובן אין לו, אחד הבן ואחד הבת במשמע, ואין לומר דהתם הרבוי מלשון אין לו ודרשינן עיין עליו, יען דמרבוי זה מרבינן רק הבאים מכח בן, כפי שיתבאר אי"ה לפנינו במקומו, וצ"ל דשאני התם כיון דעיקר ענין כונת יבום שלא ימחה שם המת מישראל, וא"כ מכיון שיש לו בת ג"כ אין שמו נמחה, וע' בתוס' שם, ולפי מש"כ יתיישבו הרבה מהערותיהם, יעו"ש ודו"ק, וכאן אין המקום גורם להאריך. .
(עירובין ק' ב')
ויש להעיר שאינו מפרש הלשון והוא ימשל בך בפשיטות מלשון אדנות וכלשון הכתוב (תהילים מ״ה:י״א) שמעי בת וראי והטי אזנך וגו' כי הוא אדוניך והשתחוי לו, ובפדר"א פי"ד איתא בענין הקללות של האשה, ורצע את אזנה כעבד עולם וכשפחה, וכתב הרד"ל דלשון זה נסמך על לשון הפסוק דתהלים הנזכר שממנו נלמד שהאשה נגזר עליה להטות אזנה לדברי בעלה, וזהו לשון רציעת אזן, ויתכן לומר דמה שנוהגין לרציעת אזן באשה להשים בה תכשיטי עגילי אזנים הוא רמז לשעבודה לבעל ע"פ המבואר בפדר"א, וא"כ צריך באור למה אינו מפרש הלשון שלפנינו והוא ימשל בך לכונה זו.
וי"ל דכיון דמפרש כל לשון הפסוק בענין טבע חיי אישות כמבואר בדרשות הקודמות לכן מפרש גם לשון זה בענין טבעי כזה. –
אמנם עם כ"ז נראה דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ובודאי כולל לשון פסוק זה גם כונת הלשון כפשטי', דבדרכי חיי איש ואשה חייבת האשה לקבל מרות בעלה וכמש"כ הרמב"ם בפט"ו ה"כ מאישות, צוו חכמים שיהא הבעל בעיני האשה כמלך ושר, ולבד לשון פסוק זה י"ל דלמד כן ממ"ש בספרי פ' תצא ואמר אבי הנערה, מכאן שאין רשות לאשה לדבר בפני בעלה, ומזה י"ל מקור למ"ש בפסחים ק"ח א' דאשה אצל בעלה א"צ הסיבה, דכיון שצריכה לקבל עליה שררותו לכן פטורה כמו תלמיד לפני הרב, מפני שאין יכול לסוב דרך חירות מפני אימת וכבוד הרב. ויתכן דמטעם זה נקראת האשה שאינה עושה רצון בעלה בשם מורדת כידוע במס' כתובות, יען דמכיון דחובה עליה לקבלו כמלך ושר [כלשון הרמב"ם], לכן כשעושה ההפך הרי היא מורדת כמורד במלכות. –
וע' בתוי"ט פ"ד מי"א דכתובות הביא ראי' מפסוק זה דבכלל שם בנים כלולים גם בנות, שהרי כתיב בעצב תלדי בנים ובודאי גם בנות בכלל, יעו"ש. ולפלא הוא, שגמרא מפורשת סותרת ראי' זו, שכן אמרו ביבמות ע"ח א' על הפסוק דפ' תצא בנים אשר יולדו להם [למצרי ואדומי], בנים ואפילו בנות, מאי טעמא, אשר יולדו כתיב, הכתוב תלאן בלדה, ר"ל כיון דבלדה תלאן, וגם בנות נולדות הן, ולפי"ז מכיון דכאן כתיב תלדי לכן ודאי גם בנות בכלל, אבל אין ראי' לדעלמא, ואדרבה מבואר דבעלמא אין בנות בכלל, דאל"ה למה צריך הרבוי מאשר יולדו.
אלא שגוף דברי הגמרא אשר יולדו כתיב צ"ע מפסוק ויולד בנים ובנות, הרי דגם בלדה פרט בנים ובנות, וצ"ל דספור דברים שאני, דבספור לא חש הכתוב להאריך, וכמ"ש לבן הבנות בנותי והבנים בני.
ובגוף חקירת התוי"ט אם בכלל שם בנים כלולות גם בנות [שזה נ"מ לכמה דברים], הנה בתשו' הרא"ש כלל פ"ה הוכיח דאינן בכלל בנים, ומביא מפסוק ויולד בנים ובנות, ולפלא שלא הביא מגמרא יבמות שהבאנו דרק במקום דכתיב הולדה כלולות גם בנות, וכן יש לדייק מסתם הדרשות שבגמ' בני ישראל ולא בנות ישראל, בני אהרן ולא בנות אהרן, וכ"מ בנזיר י"ב א' הריני נזיר לכשיהי' לי בן וילדה בת אינו נזיר, וע' ב"ב קמ"ג ב' ההוא דאמר נכסי לבני והוי לי' ברא וברתא פשיט דאין הבנות בכלל.
אך יש לעיין בדרשת הגמרא ב"ב ק"ט א' בענין יבום, ובן אין לו, אחד הבן ואחד הבת במשמע, ואין לומר דהתם הרבוי מלשון אין לו ודרשינן עיין עליו, יען דמרבוי זה מרבינן רק הבאים מכח בן, כפי שיתבאר אי"ה לפנינו במקומו, וצ"ל דשאני התם כיון דעיקר ענין כונת יבום שלא ימחה שם המת מישראל, וא"כ מכיון שיש לו בת ג"כ אין שמו נמחה, וע' בתוס' שם, ולפי מש"כ יתיישבו הרבה מהערותיהם, יעו"ש ודו"ק, וכאן אין המקום גורם להאריך. .
(עירובין ק' ב')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad