המול ימול. המול ימול – לרבות ציצין המעכבין את המילה לדהם נימי העור שנשארו מדובקים מהערלה בהעטרה, דכיון שעדיין מדובקים הם אינו נחשב כמהול עדיין, וגם לענין שבת דוחה הסרת הציצין ואף כשסילק ידו מהמילה. .
(יבמות ע"ב א')
(יבמות ע"ב א')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · בראשית · פרק 17 · פסקה 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המול ימול. המול ימול – לרבות אפילו מאה פעמים, [רמז] למשוך שחייב למול לההמשוך הוא מהול שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה, ומדאורייתא אינו חייב למול שנית רק מדרבנן, מפני שנראה כערל, והדרשא בזה היא אסמכתא בעלמא, ולכן אין זה אלא רמז כמו שהעתקנו במוסגר, וכן בסמוך פסוק י"ד באה ג"כ דרשא לרבות המשוך, והיא ג"כ אסמכתא ורמז. [שם שם]
המול ימול. איתמר, מניין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה, א"ר יוחנן, המול ימול לויתכן דדריש המלה המול בהיפוך אותיות – מהול, כאשר כן נמצא בחז"ל, ור"ל מי שהוא מהול הוא ימול. ולעיל בפסוק ט' באה דרשא אחרת בענין זה מפסוק ואתה את בריתי תשמור, אתה וכיוצא בך, עיי"ש בבאור, ומבואר בגמרא נ"מ בין הלמודים – לענין אשה, דלמ"ד מן ואתה את בריתי תשמור אשה לאו בת ברית מילה היא, ולמ"ד מהמול ימול – אשה כמאן דמהילא דמיא, כיון דאין שייך בה מילה, וע"ע בסוגיא ובתוס'.
והנה קיי"ל לדינא דאשה כשרה למול וכן מסמכינן בגמרא היתר זה על הפ' דפ' שמות ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה [ומאן דס"ל דאשה פסולה לעול ס"ל דהיא התחילה ומשה גמר]. וביו"ד סי' רס"ד ס"א כתבו האשה כשרה למול, ואם יש ישראל גדול שיודע למול הוא קודם. וכתב הרמ"א וז"ל, וי"א דאשה לא תמול וכן נוהגין להדר אחר איש, ע"כ, והש"ך והגר"א תמהו על דבריו דהא גם סברא ראשונה מודה בזה, ומה מוסיף הוא, יעו"ש.
ונראה דכונת הרמ"א דמחויבים גם לחזור אחר איש אע"פ שאינו לפנינו מזומן, משא"כ להמחבר רק אם ישנו לפנינו במזומן הוא קודם, אבל אין מחוייבים לחזור עליו, והיינו טעמא, דדעת הרמ"א לדון להחמיר כהפוסקים דאשה פסולה למול, ולכן אע"פ שאין לדחות מילה בזמנה בשביל זה משום דהעיקר לדינא כהפוסקים להיתר אשה למול, בכ"ז באותו היום מחויבים לחזור אחרי איש לצאת דעת המחמירים. –
ומה שהקשה הש"ך על לשון הרמ"א וכן נוהגים להדר אחר איש, דהא בדבר שאינו מצוי לא שייך מנהג – נראה לי דאדרבה, זה נקרא דבר מצוי, והיינו דאי ס"ד דאשה כשרה למול גם לכתחלה וגם במקום שיש איש לא יתכן שלא היו נשים יחידות מלמדות ידיהן לאומנות זו, ומדלא ראינו מעולם כזה ש"מ שאין מניחין כלל לאשה למול, ולכן לא תלמדינה ידיהן לזה, ודו"ק. .
(ע"ז כ"ז א')
והנה קיי"ל לדינא דאשה כשרה למול וכן מסמכינן בגמרא היתר זה על הפ' דפ' שמות ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה [ומאן דס"ל דאשה פסולה לעול ס"ל דהיא התחילה ומשה גמר]. וביו"ד סי' רס"ד ס"א כתבו האשה כשרה למול, ואם יש ישראל גדול שיודע למול הוא קודם. וכתב הרמ"א וז"ל, וי"א דאשה לא תמול וכן נוהגין להדר אחר איש, ע"כ, והש"ך והגר"א תמהו על דבריו דהא גם סברא ראשונה מודה בזה, ומה מוסיף הוא, יעו"ש.
ונראה דכונת הרמ"א דמחויבים גם לחזור אחר איש אע"פ שאינו לפנינו מזומן, משא"כ להמחבר רק אם ישנו לפנינו במזומן הוא קודם, אבל אין מחוייבים לחזור עליו, והיינו טעמא, דדעת הרמ"א לדון להחמיר כהפוסקים דאשה פסולה למול, ולכן אע"פ שאין לדחות מילה בזמנה בשביל זה משום דהעיקר לדינא כהפוסקים להיתר אשה למול, בכ"ז באותו היום מחויבים לחזור אחרי איש לצאת דעת המחמירים. –
ומה שהקשה הש"ך על לשון הרמ"א וכן נוהגים להדר אחר איש, דהא בדבר שאינו מצוי לא שייך מנהג – נראה לי דאדרבה, זה נקרא דבר מצוי, והיינו דאי ס"ד דאשה כשרה למול גם לכתחלה וגם במקום שיש איש לא יתכן שלא היו נשים יחידות מלמדות ידיהן לאומנות זו, ומדלא ראינו מעולם כזה ש"מ שאין מניחין כלל לאשה למול, ולכן לא תלמדינה ידיהן לזה, ודו"ק. .
(ע"ז כ"ז א')
המול ימול. מכאן לשתי מילות, אחת למילה ואחת לפריעה לזוס"ל דנתנה מצות פריעה גם לאברהם, ולא כמ"ד בבבלי יבמות ע"א ב' דמצות פריעה הותחלה מימות יהושע בן נון, וע"ע לפנינו בפ' שמות בפ' חתן דמים למולות, דריש למולות שתים – אחת למילה ואחת לפריעה, ואותו הדורש לא יליף מן כפילת הלשון המול ימול משום דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם הרגילים לדבר בלשון כפול ואינם מכוונים לרמז דבר בזה, או דס"ל דהכפל לשון אתא לדרשות אחרות שבסמוך. .
(ירושלמי שבת פי"ט ה"ב)
(ירושלמי שבת פי"ט ה"ב)
המול ימול. מכאן לנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית לחהוא לא ס"ל כמ"ד בדרשות הקודמות דכפילת הלשון בא לרמז מילה ופריעה או ציצין המעכבין, יען דס"ל דלא נתנה מצות פריעה לאברהם אבינו וכמש"כ באות הקודם, וציצין המעכבין ס"ל דידעינן מסברא, ולכן דריש מכפילת הלשון לענין נולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, ור"ל אע"פ שהוא נמול בכ"ז ימול ג"כ, ואחרי שא"א עוד למול לכן אך יטיף דם ברית. .
(שם שם)
(שם שם)
המול ימול. מכאן לישראל ערל שלא ימול לטזה יתבאר ג"כ ע"פ הדרשא דמי שהוא מל הוא ימול כמבואר למעלה, ואיירי בישראל ערל שאינו מל מחמת שמפיר ברית, אבל שאינו מל מחמת שמתו אחיו מחמת מילה או שלא נתחזקה בריאותו עד שסכנה הוא לו למול – ההוא מותר למול, דכיון דמאונס אינו נמול הוי כמו דמהול, וע' בבבלי ע"ז כ"ז א' וביו"ד סי' רס"ד ס"א. .
(שם שם)
(שם שם)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad