ובן שמונת ימים. מכאן למילה שנוהגת ביום ולא בלילה לאלכאורה דרשא זו נפלאה מאד, דהא פשטות הענין מורה על זמן הבכור שראוי למול אז, ומהיכי תיתא לדרוש מזה ביום ולא בלילה, ואין לומר דדייק דדי הי' לכתוב ובן שמונה ולא יסיים ימים, יען דאי הוי כתב כן לא היינו יודעין אם בן שמונת ימים או שמונה חדשים או שנים, כיון דזה הוא הפעם הראשונה שמזכיר זמן בכיר המילה, ומוכרח לכתוב מפורש שמונת ימים.
ולגודל הדוחק נראה לומר, דלכאורה קשה מניין לנו מפסוק זה דזמן מילה הוא לשמונת ימים, והלא מצינו בעלמא שפירוש ימים – שנים, כמו בפ' חיי תשב הנערה אתנו ימים, וכן בפ' בהר ימים תהי' גאולתו, שפירושם שנה, כמבואר ברש"י שם ובכתובות נ"ז ב', וכן באבשלום, והיה מקץ ימים לימים (ש"ב י"ד כ"ו) דרשו מקץ שנה לשנה, וא"כ אולי הפי' כאן ובן שמונת ימים – שמונה שנים, אלא ע"כ צ"ל ע"פ הכלל תפסת מועט תפסת, והמועט דימים הם ימים ממש, ימי השבוע, וא"כ מכיון דאנו דנים מטעם דתפסת מועט, א"כ תחזור הערתנו הלא הי' יכול לכתוב ובן שמונה ימול ולא יסיים כלל ימים, ולא היינו טועים לחשב דבן שמנה היינו שנים כיון דתפסת מועט תפסת, ומדכתיב ימים משמע דוקא ימים ולא לילות כלומר דצריך לעבור על הילד שמונה ימים, ומזה מוכרח דמילה נוהגת רק ביום, דאם נאמר דנוהגת גם בלילה אזי אם ד"מ נולד ביום א' הלא נוכל למולו בליל מו"ש, הוא הלילה השייך ליום א' (דהוא היום השמיני, והלילה תחלת היום הוא) ולא משכחת לה אז שמנה ימים (ממש) כ"א שבעה, אבל אם נאמר דמילה נוהגת רק ביום, אז בכל אופן הוא שמנה ימים, דמקצת יום הלדה ומקצת יום המילה גם הם לימים יתשבו. אמנם למילה שלא בזמנה ילפי בתו"כ מוביום השמיני וכפי שהבינו התוס' וזאת היא כונתם שם עיי"ש. .
(שם שם)
ולגודל הדוחק נראה לומר, דלכאורה קשה מניין לנו מפסוק זה דזמן מילה הוא לשמונת ימים, והלא מצינו בעלמא שפירוש ימים – שנים, כמו בפ' חיי תשב הנערה אתנו ימים, וכן בפ' בהר ימים תהי' גאולתו, שפירושם שנה, כמבואר ברש"י שם ובכתובות נ"ז ב', וכן באבשלום, והיה מקץ ימים לימים (ש"ב י"ד כ"ו) דרשו מקץ שנה לשנה, וא"כ אולי הפי' כאן ובן שמונת ימים – שמונה שנים, אלא ע"כ צ"ל ע"פ הכלל תפסת מועט תפסת, והמועט דימים הם ימים ממש, ימי השבוע, וא"כ מכיון דאנו דנים מטעם דתפסת מועט, א"כ תחזור הערתנו הלא הי' יכול לכתוב ובן שמונה ימול ולא יסיים כלל ימים, ולא היינו טועים לחשב דבן שמנה היינו שנים כיון דתפסת מועט תפסת, ומדכתיב ימים משמע דוקא ימים ולא לילות כלומר דצריך לעבור על הילד שמונה ימים, ומזה מוכרח דמילה נוהגת רק ביום, דאם נאמר דנוהגת גם בלילה אזי אם ד"מ נולד ביום א' הלא נוכל למולו בליל מו"ש, הוא הלילה השייך ליום א' (דהוא היום השמיני, והלילה תחלת היום הוא) ולא משכחת לה אז שמנה ימים (ממש) כ"א שבעה, אבל אם נאמר דמילה נוהגת רק ביום, אז בכל אופן הוא שמנה ימים, דמקצת יום הלדה ומקצת יום המילה גם הם לימים יתשבו. אמנם למילה שלא בזמנה ילפי בתו"כ מוביום השמיני וכפי שהבינו התוס' וזאת היא כונתם שם עיי"ש. .
(שם שם)