פסל לך. א"ר חמא בר חנינא, לא העשיר משה אלא מפסולתן של לחות, שנאמר פסל לך – פסולתן שלך יהא אאולי צ"ל מפסילתן ביו"ד, ור"ל ממה שנפסל ונחצב מהחללים של האותיות, והלוחות היו מאבנים טובות. והנה הלשון לא העשיר משה מורה דדבר ידוע שהיה עשיר, ולכאורה אינו מבואר בשום מקום שהיה עשיר, דמ"ש בעלמא אין הנבואה חלה אלא על עשיר כמשה, זה גופא ילפינן מהא דהעשיר מפסילתן של לחות, וצ"ל דסמך על מ"ש במדרשים ובירושלמי בכורים פ"ג ה"ג שהיו פריצי הדור אימרים דהעשיר משה מממונו של ישראל, ודרשו כן על הפסוק והביטו אחרי משה, הרי מבואר שהיה עשיר. אך צ"ע לפי מ"ד אין הנבואה חלה אלא על עשיר, א"כ הלא גם קודם פסילת הלחות היה עשיר, שהרי כבר היה נביא משכבר הימים, ואפשר לומר דלזה כיון רש"י בפסוק זה שכתב שנתעשר הרבה, ולכאורה המלה הרבה מיותרת היא וגם אינה מוכרחת, אך לפי מה שהערנו דגם קודם לזה היה עשיר א"כ צ"ל דמפסולת הלחות נתעשר הרבה, ודו"ק. . (נדרים ל"ח א׳)
אשר שברת. אמר לו הקב"ה למשה, אשר שברת – יישר כחך ששברת, מלמד שהסכים הקב"ה על ששבר את הלחות בפירש"י אשר לשון אישור וחיזוק, עכ"ל, ובכ"ז אינו מבואר מה הכריח להגמרא להוציא המלה אשר מפשטה, וי"ל משום דע"פ נמוס ודרך ארץ בנוהג שבעולם כשעושה אדם בכעסו או בהחפזו דבר שלא כהוגן אין ראוי להזכירו מעשה זו, כי זה לו לעגמת נפש ובושת פנים, ולפי"ז אי ס"ד דלא הסכים הקב"ה לדעת משה ששיבר את הלחות לא הו"ל כאן בזכרו את ענין הלחות הראשונות להוסיף המלות אשר שברת, אחרי כי תעגם נפשו מזה, ובפרט כי אין מלות אלה מוכרחות לענין, והול"ל כשני לחות הראשונות ותו לא, ומדזכר דריש שאדרבה בזה הודה לו על מעשי השבירה ועוד אמר לו יישר כחך. וע"ע השייך לדרשה זו מש"כ בארוכה בפ' עקב בדרשה כזו (י' ב'), יעו"ש. . (שבת פ"ז א׳)
אשר שברת. אמר ריש לקיש, פעמים שבטולה של תורה זה הוא יסודה, דכתיב אשר שברת, מלמד שאמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת געיין מש"כ בדרשה הקודמת, וענין יסוד בטול התורה הוא שמקבל שכר בבטולה כאלו עוסק בה. וכגון אם מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה, ומביא ראיה מכאן שהקב"ה הסכים למשה ששבר הלחות וע"י זה ביטל תורה, משום דכונתו היתה לטובה, כמבואר בשבת פ"ז א' שנשא ק"ו ואמר ומה פסח שאינו אלא מצוה אחת אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו כל התורה וישראל מומרים עאכו"כ. וקצת צ"ע שאינו מביא לסמך דרשה זו הפ' דתהלים עת לעשות לה' הפרו תורתך, וי"ל. וע"ע לפנינו בפ' עקב איתא גם שם לשון זה אשר שברת, ושם באו עוד דרשות ללשון זה השייכות לאותה פרשה. . (מנחות צ"ט ב׳)