וראית את אחרי. א"ר חנא בר ביזנא, מאי דכתיב וראית את אחרי, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפלין כטאפשר לפרש הענין ע"ד הפשט בקירוב, דקשה לכאורה כלל הענין איך שייך לצייר בהקב"ה תמונות גשמיים, דמות פנים ואחור, וכמש"כ הרמב"ם בהלכות תשובה דחלילה לחשב כן, ולכן צריך לומר שהכונה היא שנתראה אליו הקב"ה בחלק ממראה קדושתו, אך אחרי שבדבר רוחני אי אפשר לצייר ולחלק לכולו או למקצתו, לכן אין באפשר שמשה ידע אם ראה אותו כולו או מקצתו, והקב"ה רצה להראות לו בחוש שלא ראה המראה של קדושה במלואה, לכן נתנו בגמרא ציור והסבר לזה שהראה לו בערך ויחס קשר של תפלין, והבאור הוא דכמו הרואה קשר של תפלין אף שרואה הקשר לחוד, בכ"ז יודע כי מההכרח שיש אחיזה להקשר גם מצד הפנים, באופן כזה הראה לו הקב"ה מראה קדושתו ית' שיראה ויוכח, כי המראה שראה מתפשטת והולכת גם מצד הפנים, ויהיה לפי"ז שיעור המאמר שהראה לו קשר של תפלין כעין קשר של תפלין, ודו"ק. והנה עיקר הדבר דקשר של תפלין הוא הלכה למשה מסיני כמבואר במנחות ל"ה ב', וחז"ל סמכו זה אקרא, וע"ל ס"פ תשא. .
(ברכות ז׳ א׳)
(ברכות ז׳ א׳)