1ועשו ארון. תניא, אבא חנן אומר משום ר׳ אלעזר, כתוב אחד אומר (פ׳ עקב) ועשית לך ארון וכתוב אחד אומר ועשו ארון, הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום יאר"ל דכשזוכים ישראל נקראת העשיה על שמם ואם לאו נקראת על שם משה. ומהרש"א הקשה בעיקר הקושיא (לקמן ע"ב ב') דהא הפסוק דפ' עקב לא איירי בההוא ארון שעשה בצלאל אלא בארון אחר כמבואר בפרשה שם, ולפלא שלא העיר ממש"כ התוס' בחולין צ"ב א' בענין זה וז"ל, ואע"פ דארון אחר הוא מ"מ מסתמא כמו שהיה זה היה זה, וכפי הנראה בכונתם דמסתמא מי שעשה זה עשה זה, וא"כ שפיר קושית הגמ' משנוי הלשונות. .
(יומא ג' ב׳)
2ועשו ארון. ר׳ יוחנן רמי, כתיב (פ׳ עקב) ועשית לך ארון וכתיב ועשו ארון, מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו יבור"ל שבאמת בעיקר המצוה נצטוה משה ועשו כל ישראל עבורו, ואע"פ שרק בצלאל ואהליאב ועוד חכמים עשו, אך הם, אולי, קבלו שכרם מקופת כסף קדשי בדק הבית שכל ישראל השתתפו בה והוי כמו הם עצמם עשו, ועיין תמורה ל"א ב'.
ועיין בשבת קי"ד א', א"ר יוחנן, איזה הוא ת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו זה שמניח חפציו ועוסק בחפצי שמים, ולא נתבאר מקור לדין זה, וי"ל דר' יוחנן לשיטתיה בדרשה שלפנינו שחידש עיקר הלמוד מחיוב זה, וא"כ מכיון דיליף ממשה ממילא אין לנו לחייב רק בת"ח שנוהג כמשה שהניח כל חפציו הפרטים ועסק רק בצרכי שמים.
ויש להעיר בקושיית ר' יוחנן מסתירת הלשונות ועשית ועשו ארון, לפי מה שדריש הוא גופיה בסוגיא כאן ג' זירים הם, של מזבח ושל ארון ושל שלחן, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח. והבאור הוא, כמ"ש באבות דכתר תורה שוין בו כל ישראל, ולפי"ז הלא יתכן דכתיב פעם אחת ועשו להורות על דבר זה שבכתר תורה זוכים כל ישראל, וי"ל דדריש למה לא כתיב גם בפ' עקב ועשו, וצ"ע. .
(שם ע"ב ב׳)
3אמתים וחצי ארכו. אמר רב משרשיא, מניין שכל המוסיף גורע, שנאמר אמתים וחצי ארכו יגפירש"י דל אל"ף מאמתים קרי ביה מתים [מאתים, שתי מאות] והוי שתי מאות אמה, כל אותיות שבתורה הברתה ככתיבתה, כמו ועשית ואמרת כאילו כתובים בה"א, עכ"ל. וכונתו ליישב מה שאמר קרי ביה מתים, כמו מאתים, והא לפי"ז חסר א' אחר המ', לכן אמר דכך הוא דרך לשון התורה, ובהגהות רש"ש הביא פירוש מפי השמועה דכונת הגמ' כאן לא על מלת אמתים כי אם על מלת וחצי, שאילו היתה מלה זו חסרה ו' בתחלתה היה המובן אמתים חצי ארכה והוי כולו ארבע אמות, ותאר פי' זה בשם פי' נכון אבל מהדרשה שאחר פרשה זו בגמ' מן עשתי עשר – שתי עשר משמע דעיקר כפירש"י, לבד מה שקשה לפי' זה שהביא, דלא מצינו בשום מקום שעור המדה בחצי הדבר [זולת פ"א בקטורת (ר"פ תשא) מחציתו חמשים ומאתים ויש שם דרשה ע"ז], וא"כ לא היה שייך כאן לומר אמתים חצי ארכו. .
(סנהדרין כ"ט א׳)
4אמתים וחצי ארכו וגו'. א"ר יוחנן, באמה בת ששה טפחים, מכאן לארון שהיה ארכו ט"ו טפחים רחבו תשעה וגבהו תשעה ידומכאן דנין לכל אמות שבתורה שהן בנות ו' טפחים, כגון לענין כלאים עירובין וסוכה, ופעמים משערין בטפחים עציבות ודחוקות זל"ז ופעמים שוחקות ורווחות, וזה וזה להחמיר, כגון משך מבוי בארבע אמות שוחקות וגבהו עשרים אמה עציבות רוחב הפרצה עשר אמה עציבות, וכיוצא בהן לענין כלאים וסוכה שבהם הוי שוחקות חומרא, ושיעור יתרון השוחק על העוצב כתב הרשב"א דהוא חצי אצבע לאמה. .
(ירושלמי שקלים פ"ו ה"א)