ככר זהב. תניא, באה זהב באה ככר, אינה באה זהב אינה באה ככר מהר"ל אם אינה באה זהב אין מקפידין לעשותה ככר, ועיין משכ"ל בפסוק ל"ב אות ל"ט, והנה לא נתבאר מקור לדרשה זו. ודקדקתי איזה שנוי בנקוד מלה זו כאן ובפ' ויקהל בעשיה (ל"ז כ"ד) דכאן מנוקד ככר בפת"ח הכ"ף השני ושם מנוקד בקמ"ץ, והנ"מ בין הנקודות האלה מבואר שהפת"ח מושך את התיבה להתיבה שלאחריה והקמ"ץ מפסיקה, ואולי סמכו על שנוי זה לדרוש ככר זהב למלה אחת, והיינו שזה תלוי בזה, וכמ"ש באה זהב באה ככר, משא"כ בעשיה בפ' ויקהל שכבר היו כל הכלים מוכנים א"צ להורות על זה, לכן כתב שם ככר בקמ"ץ. וראה איך אונקלוס הרגיש בשנוי דכאן תרגם ככרא דדהב, וזה מורה רמז לדרשה שלפנינו, ובפ' ויקהל שם תרגם ככרא דהב בלא ד' השמוש, וההרגש מבואר כמש"כ, ודו"ק. . (שם שם)
ככר זהב וגו׳. תניא, ככר זהב טהור יעשה אותה, למדנו למנורה שבאה מן הככר, מניין לרבות נרותיה, ת"ל את כל הכלים האלה, יכול שאני מרבה אף מלקחיה ומחתותיה, ת"ל אותה מודמנורה ונרותיה דכולה חדא היא באות מן הככר, וזה כלול במלת אותה אבל לא מלקחיה ומחתותיה שאינם בגוף המנורה, ועיין ברמב"ם פ"ג ה"ו מבית הבחירה. . (שם פ"ח ב׳)