ושלחתי את הצרעה. תני, צרעה לא עברה עמהם, והא כתיב ושלחתי את הצרעה, אמר רשב"ל, על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה וסתמה עיניהם מלמעלה וסירסתן מלמטה, שנאמר (עמוס ב׳:ט׳) ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, ורב פפא אמר, שתי צרעות הוו, חדא דמשה וחדא דיהושע, דמשה לא עבר, דיהושע עבר קסדמה שהכריחם לחז"ל לפרש דצרעה לא עברה את הירדן, הוא משום דאל"כ למותר היו כל המלחמות שעשה יהושע שבע שנים, אחרי דהצרעה היתה ממיתם כרגע, וגם משום דלא מנה בפסוק זה רק שלש מהשבע אומות, ובאמת ענין הפרשה איירי בכל השבע אומות, ואם היתה הצרעה עוברת את הירדן היתה מגרשת כל הז' אומות. ועיין בפירש"י בפסוק זה הביא דעת רשב"ל, ומש"כ והחתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג, וחוי אע"פ שהוא מעבר הירדן והלאה וכו', עכ"ל. ונראה דט"ס הוא, וצ"ל מקודם והחוי ואח"כ וחתי, דהא חוי היא ארץ רפאים כמבואר במדרשים פ' לך ובכ"מ, ורפאים היא ארץ עוג כדאיתא בכ"מ בתורה, וידוע דארץ רפאים היא בעבר הירדן ממש ולא מעבר הירדן והלאה, וגם מהמשך הלשון בדברי רש"י משמע דט"ס כאן, דאל"ה הו"ל למכתב והכנעני והחתי כמו שסדורים בפסוק ולא להיפך. .
(סוטה ל"ו א׳)
(סוטה ל"ו א׳)