את אימתי אשלח. תניא, בשעה שעברו ישראל את הירדן לא היתה כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם אשר תבא בהם קסגפירש"י מיד נתרז מתקלקל במעיו, עכ"ל. וזה מפני שמטבע האדם להיות מעיו מתקלקלים מחמת פחד ואימה וכמ"ש בסוטה מ"ד ב' לענין הירא ורך הלבב שחוזר ממערכי המלחמה, שמע קול קרנות ומים שותתין לו על ברכיו חוזר, ופירש"י מים שותתין – מי רגלים מפני היראה, עכ"ל. וע"פ זה נראה פירש הפסוק ביחזקאל ז' כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים, מפני פחד מלחמה, והמפרשים פרשו שהוא משל לחלישת הרגלים שיהיו למים, ולפי מש"כ הוי הבאור פשוט מענין מים שותתין לו על ברכיו, וע"ע מש"כ בענין זה לעיל בפ' בשלח בפסוק תפול עליהם אימתה ופחד. .
(סוטה ל"ו א׳)
(סוטה ל"ו א׳)