וברך פרי בטנך. תניא, ר' נתן אומר, מניין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך, פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך כנראה ענין ברכה זו ע"פ מ"ד בעדיות פ"ה מ"י האב זוכה לבן בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, ור"ל שבמדות האלו נוטה טבע הבן להאב, ולכן אם האב מבורך במדות אלו מתברכת גם האשה להוליד לו בנים כאלה, וטעם הדרשה נראה דמדייק משום דכשמדבר עם איש אינו שייך הלשון פרי בטן, דלשון זה נאות יותר כשמדברים לאשה, כמו מבטן אמי אלי אתה (תהילים כ״ב:י״א) וכדומה, אבל לאיש נאות יותר לומר פרי חלציך, כמו ומלכים מחלציך יצאו (פ' תולדות), בנך היוצא מחלציך (מלכים א ח׳:י״ט).
גם י"ל דמדייק למה כתיב בסמוך לא יהיה בך עקר ועקרה וכאן לא פירש ברכה לאשה, ולכן דריש שברכת הבנים של אשה כלולה בברכת האיש, מה שאין כן ברכת העדר עקרה אינה שייכת לברכת האיש שזה מום בפ"ע.
. (ברכות נ"א ב')
ועשתרות צאנך. אמר רב חסדא, מאי דכתיב ועשתרות צאנך – שמעשרות את בעליהן, מכאן א"ר יוחנן, הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה כאנראה דדריש כן ע"פ דרכם של חז"ל לדרוש כל מלה ששרשה יותר משלש אותיות, מפני שסתם מלות של לה"ק אינן יותר משלש אותיות, וכמו שבארנו כ"פ בהמשך החבור, וכה דרשו חז"ל כמה מלים כאלה כמו תלפיות – תל שהכל פונים אליו (ברכות ל"א א'), אלגביש – על גב איש (שם נ"ד ב'), גיהנם – גי הנם (עירובין י"א א'), תלתלים – תלי תלים [שם כ"א ב'], כרפס – כרים של פסים (מגילה י"ב א'), אברך – אב ורך (ב"ב ד' א'), ממזר – מום זר (יבמות ע"ז ב'), שעטנז – שוע טוי ונוז (נדה ס"א ב'), וכדומה הרבה, וגם הכא דריש בדרך כזה, עשתרות – מעשרת אותו.
. (חולין פ"ד ב')