1ירחצו. לרבות כלי שרת לזדהאי ירחצו מיותר הוא, דהא קאי על ענין רחיצה דלעיל, והיל"ל בבואם אל אהל מועד ולא ימותו, ובא לרבות שאם רחצו שלא מן הכיור רק משאר כלי שרת ג"כ עולה להם רחיצה. .
(זבחים כ"ב א׳)
2ולא ימותו. מלמד שהכהן שעבד בלא רחיצת ידים ורגלים חייב מיתה בידי שמים לחוע"ע בסמוך פ' כ"א דגם עבודתו מחוללת. .
(סנהדרין פ"ג ב׳)
3או בגשתם. אמר רב אחא בר יעקב, הכל מודים בקידוש שני שכהן גדול מקדש ביוהכ"פ שלובש ואח"כ מקדש, מאי טעמא, דאמר קרא או בגשתם אל המזבח, מי שאינו מחוסר אלא גישה, יצא זה שמחוסר לבישה וגישה לטבסוגיא כאן פליגי רבנן ור' מאיר בענין הקידושין של כה"ג ביוהכ"פ שמקדש בין פשיטה ללבישה, היינו בין בגדי זהב לבגדי לבן שהוא משנה בין חמש עבודות היום, וצריך לכל חילוף בגדים טבילה אחת ושני קידושין כפי שיתבאר אי"ה ר"פ אחרי, וס"ל לרבנן דמקדש ידיו ורגליו ואח"כ פושט, ור"מ ס"ל דפושט ואח"כ מקדש, ועל זה אמר ראב"י דבקידוש שני והוא הקידוש שסמוך לעבודה מקדש כשהוא לבוש וכדמפרש משום דאל"ה הרי חסר לבישה וגישה אחר קידוש. .
(יומא ל"ב ב׳)
4או בגשתם. תניא, היה עומד ומקריב על גבי המזבח כל הלילה לאורה טעון קידוש ידים ורגלים מכשהאיר היום ואע"פ שלא ישן. , דברי רבי, מאי טעמא, דכתיב בגשתם, והא כתיב נמי בבואם, ההוא דאינו חייב על כל גישה וגישה מאוגישה דשחרית גישה אחריתא היא שהרי יש כאן מערכה חדשה. ועיין באו"ח סי' ד' סי"ג אם נעור כל הלילה יש להסתפק אם צריך לטול ידיו שחרית או לא, וביאר שם בב"י טעם הספק אם רוח רעה שורה רק מחמת שינה או מחמת לילה, ותמיהני שלא הביאו ראיה מדרשה שלפנינו דלילה אינו גורם, משום דאל"ה לא הוה ליה לרבי לומר משום גזירת הכתוב בגשתם תיפק ליה דרוח רעה שורה על ידיו, ולא יתכן שיהיה רשאי להקריב בעוד שרוח טומאה שוררת על ידיו, וגם דעת ראב"ש בגמרא דא"צ רחיצה [ולא קיי"ל כן], ואם היה הלילה גורמת רוח טומאה לא היה ס"ל כן. .
(זבחים י"ט ב׳)
5לשרת. קידוש ידים ורגלים מעומד, דכתיב לשרת, ושירות מעומד הוא מבכדכתיב בפ' עקב לעמוד לפני ה' לשרתו. .
(שם שם)
6להקטיר אשה. מה תלמוד לומר מגר"ל כיון דצריך לקדש בגשתו אל המזבח. א"כ למה נאמר תו להקטיר אשה לה', פשיטא דבעי קידוש דהא גישת מזבח היא. , מהו דתימא הני מילי עבודה דמעכבא כפרה, אבל עבודה דלא מעכבא כפרה לא, קמ"ל מדכגון הקטרת אימורין דלא מעכבא אימא לא תבעי קידוש. .
(שם כ׳ א')