את אצבעו הימנית. אמר רבה בר בר חנה אמר רשב"ל, כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין, מנלן ממצורע, דכתיב וטבל הכהן את אצבעו הימנית עטלכאורה הלא אפשר לומר דלשון פסוק זה לגופיה אתא ולא ללמוד ממנו לדעלמא, אך באמת לא איצטריך לגופיה, דהא כיון דהשמן הוי על כפו השמאלית א"כ בהכרח שטובל בימין, אלא ודאי לדרשה אתא להורות לשארי מקומות, כדמפרש. ובגמ' מפרש דמ"ש כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אין הכונה שניהם ביחד אלא או אצבע או כהונה, וזה הוא רק בדבר המעכב כפרה דומיא דהזאת מצורע ולאפוקי הולכת אברים לכבש דלא מעכבא כפרה דגם אם לא הוקטרו האימורין גופא כשר הקרבן, לא בעי ימין, ורש"י פי' בענין אחר, ועיין יומא מ"ח ב' ודו"ק.
. (מנחות י' א')
לפני ה'. מלמד שהוא טובל ומזה שבע פעמים כנגד בית קה"ק ועל כל הזיה טבילה פהא דצריך כנגד בית קה"ק הכונה שלא היה מכניס את השמן להיכל להזות כנגד הפרוכת אלא בעזרה היה עומד והיה הופך פניו לצד בית קה"ק, ומזה על קרקע העזרה, ועי' פי"ד מ"י דנגעים. ומ"ש על כל הזיה טבילה ר"ל על כל פעם שמזה טובל אצבעו בשמן. ובטעם דיוק דרשה זו עיין מש"כ בפ' ויקרא (דף ו').
. (תו"כ)