ואיש. פרט לקטן פגידוע דכ"מ שנאמר איש מוציא את הקטן, מפני שאינו בר עונשין, ומכיון שאין בו עונש מיתה במזיד אינו חייב חומש על השוגג.
.
(שם)
(שם)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 22 · פסקה 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כי יאכל. סתם אכילה בכזית פדדעל פחות מכזית לא יונח לשון אכילה רק טעימה או הנאה, וזה הוא רק לענין החומש, אבל קרן חייב לשלם אף אם אכל פחות מכזית והוא שיהיה בו שוה פרוטה, משום דשיעור השבה הוא בכדי שוה פרוטה כמבואר לפנינו ס"פ ויקרא. ועי' ברמב"ם פ"י הכ"ד מתרומות בגנב תרומה של הקדש משלם קרן ושני חומשים, חומש אחד משום אוכל תרומה וחומש אחד משום שנהנה מן ההקדש, ואם היה כזית ואין בו שו"פ משלם לכהנים ובשו"פ משלם להקדש, עכ"ד. ודבריו נובעין מירושלמי תרומות פ"ו שמסמיך זה על פסוק שלפנינו, אך מפני שהדברים באו שמה משובשים מאד והענין אינו מבואר עפ"י גירסות שונות כמ"ש הכ"מ שם לכן לא העתקנו הדברים כאן.
ודע דנראה לומר דלא בכל דבר לא נחשב אכילה בפחות מכזית, אלא דהיכי דהאכילה מצוה היא אז אם אין יוצאין בפחות מכזית אבל מצוה יש גם בזה, וראיה מיומא ל"ט א' דבימי שמעון הצדיק היה נשלח ברכה בעומר ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכל ושבע ויש אוכל ומותיר, ואי ס"ד דמצות אכילת קדשים הוא דוקא בכזית, א"כ האיך הותיר זה שמגיעו כזית, והרי מבטל מצוה דאכילת קדשים, ואף די"ל כיון דהיה בזה ברכת ה' שישבע בכל שהוא, אך קשה לומר שתחול ברכת ה' באופן שתבטל מ"ע.
ועפי"ז יש לפשוט ספק אחד, בשנים שיש להם רק כזית אחד מצה בליל פסח איך יתנהגו, אם יאכל אחד כולו ואחד לא יאכל כלל או יאכלו כל אחד חצי זית – ומתבאר דראוי שיאכלו שניהם כ"א חצי זית, דבאכילת מצוה יש ערך מצוה גם בפחות מכזית, וגם יש להביא סמוכין לזה מיומא ל"ט א' דבזמן שאחר שמעון הצדיק שהיה נשלח מארה בלחם הפנים היה מגיע לכל כהן חלק כפול, אלמא דגם בשיעור כזה יש מצוה. ואע"פ שאמרו שם והצנועין היו מושכין ידיהם משמע דלא היו חושבין זה למצוה, אך י"ל דלא היו רוצין להשתתף במצוה שבאה שלא בנמוס ודרך ארץ ע"פ חטיפה, ודברי רש"י שם צ"ע. ויש עוד להאריך בזה וכאן די בזה. .
(פסחים ל"ב ב')
ודע דנראה לומר דלא בכל דבר לא נחשב אכילה בפחות מכזית, אלא דהיכי דהאכילה מצוה היא אז אם אין יוצאין בפחות מכזית אבל מצוה יש גם בזה, וראיה מיומא ל"ט א' דבימי שמעון הצדיק היה נשלח ברכה בעומר ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכל ושבע ויש אוכל ומותיר, ואי ס"ד דמצות אכילת קדשים הוא דוקא בכזית, א"כ האיך הותיר זה שמגיעו כזית, והרי מבטל מצוה דאכילת קדשים, ואף די"ל כיון דהיה בזה ברכת ה' שישבע בכל שהוא, אך קשה לומר שתחול ברכת ה' באופן שתבטל מ"ע.
ועפי"ז יש לפשוט ספק אחד, בשנים שיש להם רק כזית אחד מצה בליל פסח איך יתנהגו, אם יאכל אחד כולו ואחד לא יאכל כלל או יאכלו כל אחד חצי זית – ומתבאר דראוי שיאכלו שניהם כ"א חצי זית, דבאכילת מצוה יש ערך מצוה גם בפחות מכזית, וגם יש להביא סמוכין לזה מיומא ל"ט א' דבזמן שאחר שמעון הצדיק שהיה נשלח מארה בלחם הפנים היה מגיע לכל כהן חלק כפול, אלמא דגם בשיעור כזה יש מצוה. ואע"פ שאמרו שם והצנועין היו מושכין ידיהם משמע דלא היו חושבין זה למצוה, אך י"ל דלא היו רוצין להשתתף במצוה שבאה שלא בנמוס ודרך ארץ ע"פ חטיפה, ודברי רש"י שם צ"ע. ויש עוד להאריך בזה וכאן די בזה. .
(פסחים ל"ב ב')
כי יאכל. פרט למזיק פהכגון אם אכל אכילה גסה שמזיק לו, אינו משלם חומש, ולכאורה נראה פשוט דהוא הדין באוכל תרומה במזיד ג"כ פטור באכילה כזו, אבל ברמב"ם לא מצאתי דין זה רק לענין שוגג [פ"י מתרומות] ולא לענין מזיד [פ"ו דתרומות], ואע"פ דזה כתיב בשוגג אך הסברא נותנת דגם במזיד הדין כן, וצ"ע.
ונראה דענין אכילה כזו שונה היא מאכילה שלא כדרך הנאתן, דהתם עכ"פ אינה מזקת לו. ונ"מ בזה לענין אכילה ביוהכ"פ דאינו חייב כרת על אכילה גסה, וכן נ"מ אם נשבע שיאכל דבר זה ואכלו באכילה גסה לא יצא חובת שבועתו, ואם נשבע שלא יאכל ואכל אכילה גסה לא עבר על שבועתו, ותכונת אכילה גסה נראה מדברי התוס' פסחים ק"ז א' שהיא אכילה על השובע.
גם הוי בכלל הדרשה פרט למזיק אם האביד והפסיד תרומה בידים, אינו משלם רק קרן לבד ולא חומש, כ"מ בפסחים ל"ב ב' ובמעילה י"ט א', ועיין מש"כ בסמוך פ' ט"ז בדרשת התו"כ פרט לזורע ולמטמא. .
(יומא פ' ב')
ונראה דענין אכילה כזו שונה היא מאכילה שלא כדרך הנאתן, דהתם עכ"פ אינה מזקת לו. ונ"מ בזה לענין אכילה ביוהכ"פ דאינו חייב כרת על אכילה גסה, וכן נ"מ אם נשבע שיאכל דבר זה ואכלו באכילה גסה לא יצא חובת שבועתו, ואם נשבע שלא יאכל ואכל אכילה גסה לא עבר על שבועתו, ותכונת אכילה גסה נראה מדברי התוס' פסחים ק"ז א' שהיא אכילה על השובע.
גם הוי בכלל הדרשה פרט למזיק אם האביד והפסיד תרומה בידים, אינו משלם רק קרן לבד ולא חומש, כ"מ בפסחים ל"ב ב' ובמעילה י"ט א', ועיין מש"כ בסמוך פ' ט"ז בדרשת התו"כ פרט לזורע ולמטמא. .
(יומא פ' ב')
כי יאכל. אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך פוע' בתחלת פסוק הבא יבא רבוי לסיכה, ושתיה הוי בכלל אכילה כמבואר לפנינו בפ' אחרי (י"ז י"ב).
.
(ב"מ נ"ד ב')
(ב"מ נ"ד ב')
כי יאכל קודש. [כל קודש שהוא] בין תרומה טהורה בין תרומה טמאה פזדאין הטומאה מוציא מידי קדושה, וכמו פסולי המוקדשין בקרבנות.
.
(שם שם)
(שם שם)
בשגגה. תניא, הכל היו בכלל וכל זר לא יאכל קודש, יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה לשלם ממון פחקאי אליבא דמ"ד בכ"מ בגמרא דכל חייבי מלקיות אפילו שוגגין פטורין מן התשלומין, וז"ש הכל היו בכלל וכל זר לא יאכל קודש, בין שוגג בין מזיד, ובכל זאת לא קשה עליו מהא דקיי"ל דהאוכל תרומה בשוגג חייב בתשלומין, יען כי מפורש הוציא הכתוב אוכל תרומה בשוגג שחייב לשלם כמבואר בפסוק זה, והוי זה הענין כיוצא מן הכלל.
.
(ירושלמי תרומות פ"ז ה"א)
(ירושלמי תרומות פ"ז ה"א)
בשעה. פרט למזיד פטלכאורה פשוט הוא בכתוב וא"צ לפרש, ונראה דאצטריך ליה לענין חיוב תשלומין דקרן דחייב אפילו אם אכל במזיד בלא התראה, דאילו בהתראה לוקה ואינו משלם אבל חומש פטור מלשלם, מפני שהמזיד גדול עונו מנשוא וחייב מיתה ביד"ש ולא יתכפר בתשלומין, וכמש"כ כעין סברא כזו לעיל ס"פ אחרי בפסוק ומזרעך לא תתן להעביר למולך.
וענין תכונת השוגג בזה כפי המתבאר מסוגיא דשבת ס"ט א' אליבא דר' יוחנן דקיי"ל כותיה דהזיד בלאו ושגג בכרת הרי זו שגגה, והנה בתרומה אפילו מזיד ליכא כרת רק מיתה בידי שמים וס"ל לרבא שם דמיתה במקום כרת עומדת, ולכן לענין תרומה אע"פ שיודע שהיא תרומה ושהוא מוזהר עליה אבל לא ידע אם חייב עליה מיתה אם לא הרי זו שגגה. .
(תו"כ)
וענין תכונת השוגג בזה כפי המתבאר מסוגיא דשבת ס"ט א' אליבא דר' יוחנן דקיי"ל כותיה דהזיד בלאו ושגג בכרת הרי זו שגגה, והנה בתרומה אפילו מזיד ליכא כרת רק מיתה בידי שמים וס"ל לרבא שם דמיתה במקום כרת עומדת, ולכן לענין תרומה אע"פ שיודע שהיא תרומה ושהוא מוזהר עליה אבל לא ידע אם חייב עליה מיתה אם לא הרי זו שגגה. .
(תו"כ)
ויסף חמשיתו. שיהא הוא וחומשו חמשה צהיינו חומש מלבר שהוא רביע מלגיו, דבאכל ד' משלם ה', כגון אם אכל תרומה ששוה דינר משלם דינר ורביע שהם בס"ה חמשה רבעיות דינר, נמצא הקרן עם חומשו חמשה וכל חומשים האמורים בתורה כך הם.
.
(ב"מ נ"ד א')
(ב"מ נ"ד א')
ויסף חמשיתו. [מלמד שמשלם חמשיות הרבה] צאשאם אכל תרומה ושילם קרן וחומש וחזר ואכל את החומש חייב ג"כ בחמשית החומש, ובגמרא מפרש טעם דרשה זו מדכתיב ויסף אי שקלת לו' דויסף ושדית ליה אחמשיתו הוי חמשיותיו, ור"ל דהוי כמו דכתיב וחמשיותיו כמו גבי גזל ס"פ ויקרא.
.
(שם שם ב')
(שם שם ב')
ויסף חמשיתו עליו. עליו – לרבות חומשו כמותו, מה הוא אינו משתלם אלא מן החולין אף החומש אינו משתלם אלא מן החולין צבהא דקרן אינו משתלם אלא מן החולין יתבאר בסמוך.
.
(שם שם א')
(שם שם א')
ויסף חמשיתו עליו. עליו ולא על מעשר, עליו ולא על ראשית הגז צגשאם אכל מעשר או לבש ראשית הגז אין משלם חומש, ועיין מש"כ השייך לדרשה זו לעיל בפסוק ט' בדרשה ומתו בו.
.
(יבמות פ"ו א', חולין קל"ו א')
(יבמות פ"ו א', חולין קל"ו א')
ונתן לכהן. מלמד שנתינתו מקדשתו לחייב עליו קרבן וחומש ואין הפרשתו מחייבתו לחייב קרן וחומש צדזה קאי על הדין המבואר בדרשה הסמוכה דצריך לשלם קרן וחומש מן החולין ולא מן הקודש, עיי"ש. ועל זה אמר, דאף כשהפריש חולין עדיין לא נקרא קודש לענין זה שלא יהא רשאי ליהנות ממנו ורק אם נתנו לכהן אז נקרא קודש, ומדייק זה מדלא כתיב ונתן את הקודש לכהן, מבואר שלא נקרא קודש עד שעת הנתינה, ובירושלמי יש דעה חולקת על זה, ועיין במל"מ פ"י ה"א מתרומות.
.
(ירושלמי תרומות פ"ו ה"א)
(ירושלמי תרומות פ"ו ה"א)
ונתן לכהן את הקדש. מכאן אמר ר' עקיבא, אין משלמין אלא ממין על מינו, שנאמר ונתן לכהן את הקדש – קודש שאכל צהר"ל כקודש שאכל, ואפילו מן היפה על הרע, ולפיכך אם אכל קישואין של תרומה ערב שביעית ואין קישואים של אותה שנה מצויים עוד שכבר נתקשו ולא חזו לאכילה ומין אחר אינו יכול לשלם צריך להמתין למוצאי שביעית וישלם מקישואים של מוצאי שביעית, דמשל שביעית אסור לפרוע חובו, דדמי לסחורה. –
וערך שוי התשלומין מבואר בפסחים ל"ב א' דלעולם משלם לפי ערך הדמים כמו שהיה שוה בשעת האכילה בין שהוזלה בשעת תשלומין בין שהוקרה, וכ"פ הרמב"ם בפ"י הכ"ו מתרומות, והראב"ד השיג עליו וז"ל, ואם הוזלה בשעת אכילה למה לא יתן כשעת הגזילה ומה גרע מגזלן, עכ"ל. וכפי הנראה חשיב זמן גזילה וזמן אכילה לשני זמנים, והכ"מ תירץ דהכא לא בגזלן עסקינן, שהרי בשוגג אכלה לתרומה והוי שעת אכילה כשעת גזילה, עכ"ל. ור"ל ששעת אכילה היא היא שעת גזילה, ובס' מראה הפנים לירושלמי ספ"ו דתרומות כתב על דברי הכ"מ שדבריו אינם מובנים, דהא בהדיא קאמר בגמרא דלא גרע מגזלן, וזו היא קושיית הראב"ד, עכ"ל. וכונתו למ"ש בפסחים שם היכי דמעיקרא שויא ארבע זוזי ולבסוף שויא זוזא משלם כדמעיקרא דלא גרע מגזלן דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה.
ואיני יודע מה חוסר הבנה יש כאן בדברי הכ"מ, דהלא מ"ש בגמרא דלא גרע מגזלן הכונה לעיקר הדין דמשלם כשעת הגזילה, אבל מה הוא שעת הגזילה בודאי כל דבר לפי ענינו, דבסתם גזלן הוי שעת הגזילה בשעה שגזל ממש, וכאן דאיירי שאכל בשוגג הוי אצלו שעת הגזילה בשעה שאכל, וזוהי כונת הכ"מ, וכ"כ רש"י כאן וז"ל, היכי דמעיקרא שויא ד' זוזי, מעיקרא בשעת אכילה, והענין נכון ומבואר מאוד. [תרומות פ"ו מ"ו].
וערך שוי התשלומין מבואר בפסחים ל"ב א' דלעולם משלם לפי ערך הדמים כמו שהיה שוה בשעת האכילה בין שהוזלה בשעת תשלומין בין שהוקרה, וכ"פ הרמב"ם בפ"י הכ"ו מתרומות, והראב"ד השיג עליו וז"ל, ואם הוזלה בשעת אכילה למה לא יתן כשעת הגזילה ומה גרע מגזלן, עכ"ל. וכפי הנראה חשיב זמן גזילה וזמן אכילה לשני זמנים, והכ"מ תירץ דהכא לא בגזלן עסקינן, שהרי בשוגג אכלה לתרומה והוי שעת אכילה כשעת גזילה, עכ"ל. ור"ל ששעת אכילה היא היא שעת גזילה, ובס' מראה הפנים לירושלמי ספ"ו דתרומות כתב על דברי הכ"מ שדבריו אינם מובנים, דהא בהדיא קאמר בגמרא דלא גרע מגזלן, וזו היא קושיית הראב"ד, עכ"ל. וכונתו למ"ש בפסחים שם היכי דמעיקרא שויא ארבע זוזי ולבסוף שויא זוזא משלם כדמעיקרא דלא גרע מגזלן דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה.
ואיני יודע מה חוסר הבנה יש כאן בדברי הכ"מ, דהלא מ"ש בגמרא דלא גרע מגזלן הכונה לעיקר הדין דמשלם כשעת הגזילה, אבל מה הוא שעת הגזילה בודאי כל דבר לפי ענינו, דבסתם גזלן הוי שעת הגזילה בשעה שגזל ממש, וכאן דאיירי שאכל בשוגג הוי אצלו שעת הגזילה בשעה שאכל, וזוהי כונת הכ"מ, וכ"כ רש"י כאן וז"ל, היכי דמעיקרא שויא ד' זוזי, מעיקרא בשעת אכילה, והענין נכון ומבואר מאוד. [תרומות פ"ו מ"ו].
ונתן לכהן את הקדש. דבר הראוי להיות קודש, פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח שפטור מן התשלומין ומדמי עצים צור"ל אפילו דמי עצים שראוי להסיק בהם, מפני שחמץ בפסח אסור בהנאה ואינן ראוין אף לזה, ואפילו אכל בשוגג פטור כיון דאין להם דמים, וכש"כ במזיד דקם ליה בדרבה מיניה.
.
(פסחים ל"ב א')
(פסחים ל"ב א')
ונתן לכהן את הקדש. דבר הראוי להיות קודש, מלמד שאין התרומה משתלמת אלא מן החולין צזמשא"כ תרומה כבר היא קודש, ודייק כן מדלא כתיב ונתן לכהן קודש, ועיין בתרומות פ"ו השייך לענין זה, וכן הדין לענין תשלומי חומש כמש"כ לעיל. וטעם הדבר נראה מפני שהתרומה שייך בלא"ה לכהן, וא"כ לכשישלם בתרומה הרי הוא אינו פורע חובו משלו. ונראה דזהו טעם הרמב"ם פ"ו הי"ח מתרומות שכתב כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם אלא מן החולין, והמל"מ הרבה לתמוה עליו על מש"כ דגם במזיד הדין כן, ולפי מש"כ טעמו מבואר. –
וכן כלול בדרשה זו שלא ישלם בדמים אלא בפירות והמה יהיו תרומה, והיינו דבר הראוי להיות בעצמו קודש, ומטעם זה קיי"ל בירושלמי ותוספתא פ"ו דתרומות שאם אכל תרומת ע"ה משלם לחבר ונוטל דמיה ממנו ונותן לע"ה שאכל תרומתו, מפני שאין מוסרין טהרות לע"ה, יעו"ש. אבל אי אפשר שישלם לכתחלה דמי שויה לע"ה, מפני שמדינא צריך לשלם בתבואה או בפירות עצמן כמבואר הכא לפנינו. .
(ב"מ נ"ד א')
וכן כלול בדרשה זו שלא ישלם בדמים אלא בפירות והמה יהיו תרומה, והיינו דבר הראוי להיות בעצמו קודש, ומטעם זה קיי"ל בירושלמי ותוספתא פ"ו דתרומות שאם אכל תרומת ע"ה משלם לחבר ונוטל דמיה ממנו ונותן לע"ה שאכל תרומתו, מפני שאין מוסרין טהרות לע"ה, יעו"ש. אבל אי אפשר שישלם לכתחלה דמי שויה לע"ה, מפני שמדינא צריך לשלם בתבואה או בפירות עצמן כמבואר הכא לפנינו. .
(ב"מ נ"ד א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad