1וחג הקציר. אמר ריש לקיש, מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה, שנאמר וחג הקציר, איזהו חג שאתה חוגג בו וקוצר בו, הוי אומר זה עצרת, ואימת, אילימא ביו"ט, קצירה ביו"ט מי שרי, אלא לאו לתשלומין קגשאם לא הביא חגיגת הרגל ביו"ט מביא כל שבעת הימים שאחר החג, ואז שרי לקצור ולעשות מלאכה ביום החגיגה, ומה דלא ניחא ליה לפרש חג הבא בזמן קצירה כמו שדריש ר' יוחנן בדרשה הבאה, נראה משום דיתר הרגלים נקראים על שם המאורע שבאותו היום ממש, כמו חג המצות שאוכלין מצות בו ביום ממש, וחג הסכות שיושבים בסכות באותו יום ממש [ועיין בסמוך לענין השם חג האסיף], וכן ראש השנה שנקרא יום תרועה ויוהכ"פ נקראים על שם המאורע שבאותו היום ממש. .
(חגיגה י"ח א׳)
2וחג הקציר. א"ר יוחנן, מאי חג הקציר, אילימא חג שקוצרין בו, קצירה ביו"ט מי שרי, אלא חג הבא בזמן קצירה קדואע"פ דבדרשה הקודמת ילפינן מכאן לענין תשלומין צ"ל דס"ל לר' יוחנן דלענין תשלומין ילפינן מדרשות אחרות כפי שיבא לפנינו בפ' אמור ובס"פ ראה, ובכלל צ"ל דאע"פ שהסברנו בדרשה הקודמת בטעמו של ר"ל דדריש חג הקציר לענין תשלומין, מ"מ נראה ליה לר' יוחנן לפרש כמו שפירש הוא, כדי שיהיה פירוש זה מקביל לפירוש הלשון וחג האסיף שמפרש ג"כ חג הבא בזמן אסיפה וכפי שיבא עוד. .
(שם שם)
3וחג הקציר. כתוב אחד אומד וחג הקציר וכתוב אחד אומר (פ׳ אמור כ"ג כ"א) כל מלאכת עבודה לא תעשו, הא כיצד, חל להיות בחול אתה חוגג ושובת, חל להיות בשבת אתה חוגג וקוצר למחר קהכונת הקושיא דהלשון וחג הקציר משמע ביום שהוא חוגג הוא קוצר וכנגד זה כתיב בעצרת כל מלאכת עבודה לא תעשו, וצ"ל דלא ניחא ליה לפרש כמו בדרשה הקודמת חג הבא בזמן קצירה, שהרי כהאי גונא נקרא חג הפסח שענינו יום חגיגת הפסח, ומשני דכשחל עצרת בחול שמביא קרבן חגיגה ביו"ט הרי הוא שובת ואסור במלאכה, וכשחל בשבת שאז מביא חגיגתו לאחר השבת שהוא חול גמור אז ביום שהוא חוגג מותר לקצור, ועיין במשנה חגיגה י"ז א' ומודים ב"ש וב"ה שאם חל עצרת בשבת שיום טבוח אחר השבת, ודרשה שלפנינו הוא יסוד לדין זה. .
(ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ד)
4וחג הקציר בכורי מעשיך. מכאן שאין מביאים בכורים קודם לעצרת קור"ל קודם שמביאים שתי הלחם, שגם הם נקראו בכורים והם מתירים כל תבואה חדשה, ואמר קרא שמקודם צריך לחוג חג הקציר דהיינו להביא שתי הלחם ואח"כ הבאת כל קציר, ולכן צריך שיהיו שתי הלחם קודמין לכל קציר ואפי' לבכורים. ומה שראה לפרש בכורים אלה שבפסוק רמז לשתי הלחם ולא לסתם בכורים שכל יחיד מביא, נראה פשוט משים דסתם בכורים מביאים גם מפירות האילן וא"כ היתה הכונה הו"ל להפסוק לסיים אשר תטע בשדה או בכרם, שכן יונח על פירות האילן לשון נטיעה ולא לשון זריעה שיונח ביחוד על תבואת השדה, ואחרי דכתוב בלשון זה ע"כ קאי זה על בכורי צבור שמביאין בעצרת דהיינו שתי הלחם שהוא רק מתבואת השדה. [בכורים פ"א מ"ג].
5בכורי מעשיך. תניא, מניין לשתי הלחם שקודמין לנסכים ופירות האילן, נאמר כאן בכורי מעשיך ונאמר להלן באספך את מעשיך מן השדה, מה להלן נסכים ופירות האילן אף כאן נסכים ופירות האילן קזכלל באור דרשה זו עיין מש"כ באות הקודם, ומוסיף כאן דשתי הלחם קודמין גם לנסכים ופירות אחרי דחזינן דשם מעשים כולל גם אלה, שהרי גם בחג האסיף כתיב מעשיך ואז מאספין גם יין ופירות האילן, כך המעשים דכתיבי כאן ששתי הלחם קודמין להם כולל שקודמין גם לנסכים ופירות האילן. .
(מנחות פ"ד ב׳)
6אשר תזרע בשדה. תניא, מניין לעומר שמתיר בהשרשה קחשאם השריש קודם לעומר עומר מתיר ואע"פ שלא גדל כלום. , ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע – משעת זריעה, אי הכי אפילו לא השריש נמי, ת"ל אשר תזרע בשדה קטדמלשון אשר תזרע משמע משעת זריעה, ובשתי הלחם כתיב, ואזריעה דעומר קאי דשתי הלחם לא שרו למקדש אלא תבואה דשרו עומר להדיוט. ואמנם ל"ל לפי דרשה זו משעת זריעה דאפי' לא השריש נמי, כיון שזרע, אך מכיון דכתיב אשר תזרע בשדה משמע ליה עד שיהא נשרש ונקלט בשדה. .
(מנחות ע"א א׳)
7אשר תזרע בשדה. תניא, מניין לשתי הלחם שקודמין לבכורים, ת"ל (פ׳ תשא) וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים קיכמו שכתבתי לעיל אות ק"ו. , ואין לי אלא בכורי קציר חטים, קציר שעורים מניין, ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה קיאר"ל מניין לשתי הלחם שקודמין אפילו לקציר שעורים ת"ל אשר תזרע בשדה, דמשמע שיהיו קודמין לכל אשר תזרע בשדה. . ואין לי אלא שתזרע, עלו מאליהן מניין, ת"ל בשדה קיביתכן דמיתור המלה בשדה מדייק, דפשיטא הוא שזורעין בשדה, ודריש מה שאפי' עלו מאליהן. ונראה בטעם הדרשה, משום דגם זריעה העולה מאליה עיקרה ויסודה בא ע"י זריעה שהושלך איזה גרעין או אבדו וכדומה, ואע"פ דאין זה בכלל אשר תזרע, שהרי האדם לא זרע אותם, אבל עכ"פ הוא בכלל זריעת השדה. .
(שם פ"ד ב׳)
8וחג האסיף. מאי אסיף, אילימא חג הבא בזמן אסיפה, הא כתיב באספך, אלא מאי אסיף – קציר קיגנראה דאפשר לפרש בלשון אסיף קצירה, יען כי הקצירה תחלת ותכלית אסיפה היא, שקוצרין כדי לאסוף התבואה מן השדה. , וקרי לה בצאת השנה ללמדך שקציר החג הולך אחר שנה שעברה קידבאור הענין, דקיי"ל לענין כמה דברים בשיעור גדולי שדה מאימתי יחול עליהם שם תבואה משהביאו שליש, וילפינן כן מפסוק דפרשת וילך, מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות, וקשה מאי עבידתא שנת השמטה בחג הסכות, והא שנה שמינית היא, אלא לומר לך, כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית, ופריך ודלמא לא עייל כלל, כלומר ודלמא אפי' לא התחילו להתבשל בשביעית קאמר רחמנא למשוך איסורא עד חג הסכות מלחרוש ולקצור, ומשני, לא ס"ד, דלשתעי קרא אלא כשהביאו שליש, דמוכח קרא אחרינא, דכתיב וחג האסיף בצאת השנה, מאי חג האסיף, אילימא דהוא שם סכות ומשום דבא בזמן אסיפה, ל"ל דכתיב בחד קרא תרי זמני, הא כתיב בההוא קרא גופיה באספך את מעשיך אלא מאי אסיף קציר [וכמש"כ באות הקודם], והכי קאמר קרא, וחג אשר הוא באספך את מעשיך מן השדה, אסיף אשר אתה קוצר בו אינו משנה הנכנסת אלא משנה היוצאת, ולמדך כאן שקציר החג הולך אחר שנה שעברה, וקים להו לרבנן שאמרו התבואה אחר שליש, דכל תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ראש השנה, וקרי לה הפסוק בצאת השנה, אלמא תבואה אחר שליש. –
וכתבו התוס', דמ"ש מאי אסיף קציר הוא ע"ד הדרש, אבל מ"מ פשטיה דקרא חג הבא בזמן אסיפה [כבדרשה הבאה], עכ"ל. וכתבו כן משום דקשה להו איך אפשר לכייל קצירה בלשון אסיפה, ואע"פ שבאות הקודם הסברנו בטעם אפשרות זו, צ"ל דאעפ"כ לא ניחא להו מה שהוציא זה הכתוב בלשון כזה. .
(ר"ה י"ג א׳)
9וחג האסיף. א"ר יוחנן, מאי חג האסיף, אילימא חג שיש בו אסיפה מלאכת ביו"ט מי שרי, אלא חג הבא בזמן אסיפה קטוומה שדרשו בדרשה הקודמת אסיף קציר הוא ע"ד הדרש כמש"כ בסוף אות הקודם בשם התוס'. .
(חגיגה י"ח א׳)
10וחג האסיף בצאת השנה. ולהלן כתיב (פ׳ תשא) וחג האסיף תקופת השנה, איזה הוא חודש שיש בו חג ותקופה ואסיף ושנה יוצאת בו, הוי אומר זה תשרי, מכאן שלשנים מתשרי מנינן קטזונ"מ בזה לענין גיטין ושטרות ונדרים באומר שנה זו או השנה, ואפי' עומד באלול, כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה, ובבבלי ר"ה ח' א' באו עוד דרשות בענין זה ויבאו לפנינו אי"ה בהמשך החבור. .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב)