זכור לאברהם וגו'. א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא, כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו, משה אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל תלו לו בזכות עצמו, שנאמר (תהילים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ כהולהיפך מי שתולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים [אם בכלל ראוי לזכות] כמו חזקיהו שאמר (מ"ב י"ט) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים כמ"ש הקב"ה (שם) וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי, ועיין בדרשה הסמוכה. . (שם י׳ ב׳)
זכור לאברהם וגו'. תניא, כשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים ולא נענה עד שאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל, והיינו דקאמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה כולכאורה דרשה זו סותרת להקודמת, דתלה לו הקב"ה למשה בזכות עצמו, אך י"ל דשתיהן מתאמתות, דבשביל הסליחה הראויה היתה לבא בשביל האבות תלו לו בזכות עצמו, אבל לולא ביקש בשביל האבות לא היתה ראויה סליחה כלל לבא. . (שבת ל׳ א׳)
אשר נשבעת להם בך. מאי בך, א"ר אלעזר, אמר משה, רבש"ע, אלמלא נשבעת להם בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה, עכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול כזרומז למ"ש ס"פ וירא בי נשבעתי כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך. מה שמך הגדול חי וקים לעולם ולעולמים כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמים. (ברכות ל"ב א׳)