1ויחל משה. תניא, כמה ישהה בין תפלה לתפלה טזכשמתפלל ב' תפלות, כגון בין שחרית למוסף או היכי ששכח ולא התפלל שצריך להשלימה כשמתפלל תפלה שלאחריה ומתפלל שתים, ועיין בסמוך אות י"ח. וטעם השהוי נראה משום דאין עושין מצות חבילות חבילות, כמ"ש בסוטה ח' א'. , רב הונא ורב חסדא, חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו, דכתיב (ר"פ ואתחנן) ואתחנן אל ה' יזר"ל עד כדי שתהא דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחנה. , וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו, דכתיב ויחל משה יחגם זה כעין פירוש שתתחונן, ובלישנא בעלמא פליגי. ובירושלמי כאן איתא דהוא כדי שיעור הילוך ד' אמות, וע' באו"ח סי' ק"ה. והנה לפי מה דקיי"ל באו"ח סי' ק"ח דצריך לומר אשרי בין תפלה לתפלה לא יצוייר דין זה כי אם בשעה ולא התפלל מנחה דמתפלל ערבית שתים דאז א"צ לומר אשרי, דזולת מקרה זו הלא אמירת אשרי מפסקת, ודין זה דשהוי איירי רק בתפלת י"ח כמבואר בשו"ע שם.
וע' בשו"ת הרשב"א סי' תל"ו דהש"ץ אחר תפלה בלחש יעמוד כדי הילוך ד' אמות קודם שיחזור למקומו, להתפלל לפני הצבור, וזה נסמך ג"כ על דרשות שלפנינו. ובב"י או"ח סי' קכ"נ כתב דיחיד לאחר שמתפלל י"ח יחזור למקומו אחר שיעור הלוך ד' אמות, והב"ח כתב אחר שיתחיל הש"ץ, ומכאן משמע כהב"י, שהרי מבואר כאן דשעור שהיה הוא כדי שתתחונן או כדי שתתחולל דעתו עליו ומבואר בירושלמי דשיעור זה הוא כדי הילוך ד' אמות. .
(שם ל׳ ב׳)
2ויחל משה. תניא, ר' אליעזר הגדול אומר, מלמד שעמד משה בתפלה עד שאחזתו אחילו, מאי אחילו, א"ר אלעזר – אש של עצמות יטר"ל דבר בחומו עד שאחזתו חום אש בעצמיו, ומדייק זה מלשון ויחל מדלא כתיב ויתפלל, דבקשה רגילית מתוארת בלשון תפלה, וזולת לשון זה כל הלשונות מורות יותר על הרגיל, ולכן דרשינן ביבמות ס"ד א' הלשון ויעתר יצחק מדלא כתיב ויתפלל, וכן דרשו בחולין צ"א ב' ויפגע במקום שהוא לשון תפלה, וכן דרשו באגדות הלשון ואתחנן אין חנון אלא מתנת חנם, וזה ג"כ מדלא כתיב ואתפלל, וזה טעם כל הדרשות הבאות שדרשו הלשון ויחל. .
(שם ל"ב א׳)
3ויחל משה. א"ר אלעזר, מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו כפירש"י עד שהפציר בו, ור"ל עד שפעל אצלו למחול להם, ודרש הלשון ויחל כמש"כ באות הקודם. , ורבא אמר עד שהפר לו נדרו, כתיב הכא ויחל וכתיב התם (פ׳ מטות) לא יחל דברו, ואמר מר, הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו כאפירש"י נדרו – דבורו שאמר ואכלם, עכ"ל, אבל במ"ר מבואר שאמר כבר נשבעתי זובח לאלהים יחרם והם עשו את העגל, ולפי"ז מדוייק הלשון נדרו דהיינו שבועה שענין אחד להם, והגרי"ב בגה"ש הגיה עד שהתיר לו נדרו, וכונתו משום דלשון הפרה שייך בבעל והתרה בחכם כמבואר במס' נדרים. אמנם יש לקיים [ע"ד דרש אגדיי] הגירסא עד שהפר ע"פ מ"ד במדרש שוח"ט על הפסוק תפלה למשה איש האלהים, למה נקרא איש האלהים, מה האיש הזה אם רצה להפר נדרי אשתו מיפר ואם רצה לקיים מקיים, כך כביכול אמר משה קומה ה' שובה ה', יעו"ש, והדברים א"צ באור. ועיין בב"ב ע"ד א' בת קול יוצאת ואומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי, ופשוט י"ל דשם הפרה הוא שם כולל לכל עניני התרת נדרים, וכ"כ התוס' בבכורות ל"ו א'. .
(שם שם)
4ויחל משה. אמר שמואל, מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם, שנאמר (פ׳ ל"ב) ואם אין מחני נא מספרך כבאף הוא מדייק לשון ויחל מדלא כתיב ויתפלל כמש"כ לעיל אות י"ט ודריש ויחל מלשון חלל שעשה עצמו חלל, ומסמיך זה גם על מ"ש מחני נא מספרך. , ר׳ יצחק אמר, מלמד שהחלה עליהם מדת הרחמים כגדריש ויחל מלשון הנחה כמו יחולו ברכות על ראשך, ור"ל שהניח על ישראל מדת הרחמים. , ורבנן אמרי, מלמד שאמר לו, רבש"ע, חולין הוא לך מעשות כדבר הזה כדדריש ויחל מלשון חולין, וכהאי גונא דרשו באגדות ויחל נח עשה עצמו חולין. ויתכן דנקט לשון זה שרמז לתפלת אברהם בסדום שגם הוא אמר כלשון הזה, כמ"ש בע"ז ד' ב' [ולפנינו בפ' וירא], וכיון בזה דחלילה להמית צדיק עם רשע והיתה כונתו שאם יהיו עשרה צדיקים יגינו על כולם ואף כאן היה שבט לוי שלא נשתתפו במעשה העגל כפי שיתבאר לקמן בפ' כ"ו. .
(ברכות ל"ב א׳)