1כי יתן וגו'. אלו דברים נושא שכר אין משלם עליהם קכאר"ל אין משלם על גניבה ואבידה, ופרשה זו בשומר שכר איירי כמש"כ בפתיחה לפרשה זו, ועיין באות הבא. , העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות, מאי טעמא, כי יתן – כלל, חמור או שור או שה – פרט, וכל בהמה – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינם מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאין גופן ממון, הקדשות – רעהו כתיב קכבכבר באה דרשה כזו לעיל בפסוק ו' לענין שומר חנם ושם נתבאר הכל, עיי"ש וצרף לכאן. ומה שקורא לשומר שכר – נושא שכר, קמ"ל דאפילו לא שמר לו בשכר רק שממילא נושא שכר בשמירתן זאת, כגון שהפקיד בידו מעות מותרין דרשאי להשתמש בהן ג"כ דינו כשומר שכר, וכן הוי בכלל נושא שכר גם כזה שאינו שומר, כגון סרסור המקבל סחורה למכור וכשמוכר מרויח שכר טרחה וכשאינו מוכר משיב אותו לבעליו בלא כל שכר, ועיין בחו"מ סי' קכ"ה ס"ז ולקמן פסוק י"ד. –
ודע דלא רק שומר שכר פטור באלה הדברים אלא גם שואל ושוכר, ומה דלא נקט להו משום דעל הרוב לא שייך שאלה בקרקעות ושטרות וכש"כ שכירות דלא שייך בשטרות, וכן לא שייך שאלה ושכירות בהקדש, וע"ע בנמוק"י. .
(ב"מ נ"ז ב׳)
2חמור או שור או שה. מה אלו מיוחדין שיש בהם שבר ושבויה ומתה ויש להם קנס ואונאה אף כל דבר שיש בהם שבר ושבויה ומתה וקנס ואונאה קכגפרשו המפרשים משכחת קנס בבהמה, כגון בהמה שהזיקה את האדם דמחייבי בעלים משום קנסא [לפי מה דקיי"ל פלגא נזקא קנסא], אך לפי"ז לא הוי דומיא דהמקרים שבר ושבויה שהם מסבבים ההיזק להבהמה עצמה וכאן מה שהבהמה מסבבת לאחר ובירושלמי כאן ולא אוציא שטרות שיש להן קנס, משמע דאם הזיק שטרות וכמ"ד שם שחייב משום קנס, ולכן נראה דהכונה בהמה יש לה קנס אם הוזקה ע"י שור תם יש לה חצי נזק (קנסא) משא"כ בעבד אם הוזק ע"י תם פטורין משלשים שלו והוי כל החומרות דומות להדדי. , יצאו קרקעות שאין בהם שבר ושבויה ומתה ויצאו עבדים שאין בהם קנס ויצאו שטרות שאין להם אונאה קכדהעבד שהזיק אין הבעלים משלמין כלום והשטרות אין להם אונאה. כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' בהר בפסוק וכי תמכרו ממכר, דבר שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאין עומדין אלא לראיה. , נושא שכר אינו משלם עליהם קכהר"ל בכל דברים אלה שומר שכר פטור בגניבה ואבידה, והיינו הך דדרשה הקודמת, ומשמעות דורשין איכא בינייהו מר יליף מכללי ופרטי ומר מדרשה זו, ועיין מש"כ בדרשה הקודמת. ולכאורה צ"ע שאינו ממעט כאן הקדשות כמו בדרשה הקודמת, וי"ל משום דבקרקעות ועבדים ושטרות י"ל דלכן צריך בהו דרשה אחרת מהקודמת משום דכיון דיליף סתם מכללי ופרטי ולאו כו"ע ס"ל הלמוד מכלל ופרט, כנודע, משא"כ הקדשות יליף שם מן רעהו ואין זה נוגע לכלל ופרט, ובזה גם דרשה זו מודה, ולכן השמיטה דרשה זו ענין הקדשות, דבזה הוא מודה להלמוד בדרשה הקודמת, ודו"ק. .
(ירושלמי שבועות פ"ו ה"ו)
3ומת וגו׳. ומת – בידי שמים, או נשבר – ששברתו חיה, או נשבה – ששבוהו לסטים קכוסתם מיתה היא בידי שמים והשבירה היא ע"י חיה טורפת כמו (מ"א י"ג) ולא שבר האריה את החמור, והשביה ע"י לסטים שבכאן בהכרח צ"ל ע"י לסטים מזוין כמבואר בב"מ צ"ג ב', ועיין בחו"מ סי' ש"ג. .
(מכילתא)
4ומת וגו׳. מה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו להציל, אף כל דבר שאי אפשר לו להציל פטור מלשלם קכזהמיתה בודאי הוא דבר שא"א להציל שהרי בידי שמים היא, ולכן בעינן שגם שבורה ושבויה יהיה ג"כ באופן שא"א להציל, כגון אם נפלו שני זאבים או ארי ודוב ונמר וברדלס ונחש אפילו אחד אחד, ואמנם גם במקום שאפשר להציל חייב רק כשלא השתדל להציל, אבל אם השתדל ולא עלתה בידו הרי זה אונס ונשבע ופטור, ועיין בחו"מ סי' ש"ג ס"ד. .
(שם)
5אין ראה. תניא, איסי בן יהודה אומר, אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם, הא יש רואה – יביא ראיה ויפטר קכחר"ל יביא עדים, והיינו אם אירע הדבר במקום שאין עדים מצויים והוא במקום שאין רבים מצויים אז ישבע שנאנס או נשבה וכדומה מן האונסים ויפטר, אבל אם היה במקום שעדים מצויין יביא עדים שנאנס ויפטר, ואם אינו מביא חייב לשלם דוקא ואינו נפטר בשבועה [ובנוסחא ש"ס כ"י הגירסא במקום יביא ראיה – יביא עדים וכן בה"ג], כן פרשו הרי"ף ושארי פוסקים, אבל בהלכות גדולות פרשו כפשוטו שאם יש עדים יביא עדים ויפטר משבועה, ואם אינו מביא נשבע ונפטר, וכתב על זה הרי"ף, לפי פירושו זה קשה מה משמיענו איסי.
ונראה ליישב דעת בה"ג ע"פ מה שהקשו התוס' בב"מ ו' א' דאע"פ שפטור כאן משבועת אונסן, אבל עכ"פ יהא חייב בשבועה שלא שלח בה יד לעשות מלאכתו, דבכהאי גונא נעשה כגזלן וחייב אפילו באונסים, כמשכ"ל בפסוק ז', וזה קמ"ל איסי דאם יש עדים מביא עדים ופטור מכל שבועה אפילו משבועה שלא שלח בה יד, וי"ל בטעם הדבר משום דשבועה משליחות יד אינה מעקרי שבועת השומרים, אלא באה רק ע"י גלגול שבועה שלא פשעתי, וכיון שפטור מעיקר שבועה פטור גם מגלגול שבועה, ודו"ק. וע"ע לקמן בפ' י"ב באה עוד דרשה בענין דרשת איסי. .
(ב"מ פ"ג א׳)