הן קרבו ימיך. ת"ר, חלה חמשה ימים ומת, זו היא מיתת כל אדם, א"ר חנן, מאי קרא, דכתיב הן קרבו ימיך למות, הן – חד, שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, קרבו תרי, ימיך תרי, הא חמשה יזוהתוס' העירו דהא לא מצינו שמשה חולה היה, יעו"ש. ולי נראה דהגמרא מפרש הלשון הן קרבו ימיך כאדם שאומר לחבירו הרי אתה רואה בעיניך שכך וכך הדבר, כך אמר לו הקב"ה, הן אתה רואה שקרבו ימיך למות, וזה ע"כ מפני שהיה חולה והרגיש בעצמו כי ימיו ספורים.
. (מו"ק כ"ח א')
וילך משה ויהושע. תני, אותה שבת של דיו זוגי היתה, נטלה רשות מזה ונתנה לזה יחדיו זוגי הם שני זוגים [מלשון טב למיתב טן דו], והפי' כאן דעד אותו היום היה בא אל אהל מועד רק משה בלבד, אבל באותו יום שמת משה בא גם יהושע, ואחרי כי כנודע מת משה בשבת, ולכן ממילא היתה השראת השכינה מקצת היום על משה ומקצת על יהושע, והיינו שבת של דיו זוגים שנטלה רשות מזה, ר"ל רשות השכינה ונתנה לזה.
. (סוטה י"ג ב')