וקם. תניא, איסי בן יהודה אומר, זה אחד מן המקראות שבתורה שאין להם הכרע יטפירש"י דאפשר לקרות הנך שוכב עם אבותיך וקם, וכאן רמז לו תחיית המתים, כבדרשה הסמוכה, או וקם העם הזה וזנה, עכ"ל. ונראה דאין הכונה לסבב כל המלה וקם לשוכב עם אבותיך, דא"כ אין המשך לענין הבא אחריו אלא הכונה שנשדי המלה וקם לפניו ולאחריו, הנך שוכב עם אבותיך וקם, וקם העם הזה וזנה, ומצינו כהאי גונא ביומא ל"א ב' בפסוק דפ' אחרי ופשט ורחץ ולבש, דרשינן ופשט ורחץ, ורחץ ולבש, וכן בב"מ ס"א א' את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, דרשינן את כספך לא תתן בנשך ובמרבית, בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, וכן בע"ז כ' א' לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי דרשינן לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור, תתננה ואכלה או מכור לנכרי, וכן בזבחים כ"ד א' ולקח הכהן מן הדם באצבעו ונתן דרשינן ולקח באצבעו, באצבעו ונתן, ועיין בתוס' כאן שנראה שלא כדעתנו דעתם, ויש לעיין בזה. ועיין בראב"ע, ואף שסתם דבריו בכ"ז קשים הם כעשן לעינים. ומה שהכריח לחז"ל לדרוש כן בכל אלה המקומות, בודאי היה להם איזה דיוק בהלשון או בהנקוד וטעמים, וכאן י"ל פשוט דדייקו חז"ל דאם לא רמז לו הקב"ה בכאן תחה"מ א"כ לאיזו מטרה ותכלית ספר לו מה שיעשה העם אחרי מותו כי הלא לבד שאין בידו להושיע אך הלא גם יצטער מזה, ובלי תוחלת ותקוה לתקן הדבר, אבל אם רמז לו תחה"מ, הודיעו שלא ייאש ממה שיזנו שזה היה יודע גם משה כמו שאמר ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון ורמז לו שיש תקנה בתחה"מ.
.
(יומא נ"ב ב')
(יומא נ"ב ב')