1זאת תורת הזב. [וסמיך ליה ואשר תצא ממנו שכבת זרע, הוקש זב לבעל קרי], מה בעל קרי טובל ביום אף זב טובל ביום קכזכונת הדרשה מדכלל זב ובעל קרי בלשון זאת תורת ש"מ שדין אחד להם, כמש"כ כ"פ בפרשיות הקודמות דלשון זאת תורת כולל כלל אחד לפרטים החשובים באותו ענין, וכאן משוה להו לענין טבילה ביום. וע' מש"כ עוד בענין טבילת זבה ביום לעיל בפסוק כ"ח.
.
(מגילה כ' א')
2זאת תורת הזב. א"ר יוחנן, הכל צריכים דעת חוץ ממחוסרי כפרה קכחר"ל כל הקרבנות אין מקריבין אלא מדעת בעלים חוץ ממחוסרי כפרה, והם זב וזבה ומצורע ומצורעת ויולדת ונקראים מחוסרי כפרה משום שאסורים ליכנס למקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן, אבל אין קרבנן בא לכפרה על חטא, ולכן אין צריכין דעת בעליהם.
, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים, שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן קכטכמש"כ לעיל אות קכ"ז דלשון זאת תורת מורה על השתוות הדין בפרטים שונים ודריש השווי בין גדול בין קטן, ומדמביא על בניו הקטנים שאין להם דעת הראוי להקרבת קרבנות, ש"מ שמחוסרי כפרה א"צ דעת.
.
(נדרים ל"ה ב')
3זאת תורת הזב. בין גדול בין קטן, מה גדול ראיה ראשונה שלו מטמא אף קטן ראיה ראשונה שלו מטמא קלבטעם הדרשה בין גדול בין קטן עיין מש"כ באות הקודם. והא דגדול מטמא בראיה ראשונה יתבאר בדרשה הבאה. ולכאורה כל דרשה זו למותר, דהא כבר בפסוק ב' בראש פרשה זו מרבי בכלל דזב מטמא אף כשהוא קטן כמבואר שם בדרשה איש איש, וא"כ ממילא ידעינן שגם לענין ראיה ראשונה שוין, מ"מ איצטריך לאשמעינן ביחוד בראיה ראשונה, משום דהו"א כיון דראיה ראשונה של זב איתקש לבעל קרי כמבואר בדרשה הסמוכה, והו"א כיון דטומאת קרי אינו אלא בגדול כמבואר לעיל בפ' ט"ז הו"א דגם ראיה ראשונה של זב קטן ג"כ אינו מטמא, קמ"ל.
וענין מספר הראיות שבזב, כי כשרואה ראיה אחת אינו טמא רק טומאת ערב כבעל קרי כפי שיתבאר בסמוך, וכשרואה שתי ראיות טעון ספירת שבעה נקיים כפי שנתבאר לעיל בפ' י"ג, וכשרואה שלש ראיות חייב גם בקרבן כמבואר לעיל בפ' ג'.
.
(נדה ל"ד ב')
4זאת תורת הזב. אמר רב הונא, ראיה ראשונה של זב מטמא באונס, שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע, מה ש"ז מטמא באונס אף ראיה ראשונה של זב מטמא באונס קלאש"ז בודאי מטמא באונס, דכל עיקר ש"ז בא מחמת אונס חימום, ומקשינן לזה ראיה ראשונה של זב, אבל ראיה שניה ושלישית אינו מטמא מחמת אונס כמבואר לעיל בפ' ב' בדרשה מבשרו ולא מחמת אונסו, ועי' מש"כ בטעם החילוק בין ראיה ראשונה לשניה ושלישית לענין ראיה באונס. ופרטי האונסין בראית זב נתבאר לעיל בפ' ב'.
.
(שם ל"ה א')
5זאת תורת הזב. זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו ש"ז, הוקשה תורת ש"ז לתורת הזב, מה זב מטמא בג' ימים אף ש"ז מטמאה בג' ימים קלבדין הזב נתבאר לעיל בפרשה דדוקא ברואה בג' ימים מטמא ולא ברואה בד' וכן ש"ז מטמא אך בג' ימים ולא יותר, וזה כדעת חכמים בבבלי שבת פ"ט א' דששה עונות מטמאה, ומבואר ענין זה לפנינו בפרשה יתרו.
.
(ירושלמי שבת פ"ט ה"ג)
6זאת תורת הזב. וסמיך ליה ואשר תצא ממנו ש"ז, מלמד שהזב שראה ראיה אחת טובל ואוכל את פסחו לערב כבעל קרי קלגר"ל דאינו טמא רק טומאת ערב כמו בעל קרי כמבואר בפ' ט"ז. ועיין משכ"ל בפ' ג' בדרשה רר בשרו. ולא ידעתי למה תפס ענין אכילת פסח ולא קתני סתמא דבראיה ראשונה דמי לבעל קרי שמטמא רק טומאת ערב וא"צ ספירת שבעה, וי"ל.
.
(תו"כ)
7ואשר תצא וגו'. ולמעלה כתיב זאת תורת הזב, הוקש לזב, מה זיבה סותרת בזב, אף ש"ז סותרת בזב קלדר"ל כמו שאם בתוך ספירת השבעה נקיים ראה זיבה סותרת הראיה את מספר שבעת ימים וצריך לספור מחדש כמבואר לעיל בפ' כ"ח ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן, כך ש"ז סותרת בזב, שאם בתוך השבעה נקיים של הזב ראה קרי סותר המנין וצריך לספור מחדש.
, יכול תסתור כל שבעה ת"ל לטמאה בה, אין לך אלא מה שאמור בה, סותרת יום אחד קלהר"ל מה שאמור בש"ז לענין טומאה כמו שטומאת ש"ז רק יום אחד כמבואר לעיל בפ' ט"ז וטמא עד הערב, כך סתירתה אינה אלא יום אחד, ולכן אם ראה בתוך השבעה נקיים ש"ז צריך להשלים רק יום אחד.
, יכול אף מימי רגלים סותרין בזב, ת"ל זאת קלור"ל רק זאת האמור בענין ואשר תצא ממנו ש"ז. אמנם לא נתבאר ל"ל דרשה זו תיפק ליה דאם אמרי' שמי רגלים סותרין הלא לא יצוייר לעולם למנות שבעת ימים נקיים רצופים, וי"ל. ומקצת דרשה זו באה בנדה כ"ב א' והעתקנוה כולה מתו"כ, ובגמ' איתא הלשון מה זיבה סותרת אף ש"ז סותרת, וקצור לשון הוא וצ"ל סותרת בזב, משום דבש"ז גופה לא שייך סתירה כיון שא"צ ז' נקיים, שאינו טמא רק עד הערב, וזה פשוט.
.
(שם)