1ושמע. להוציא את החרש מדוכהאי גונא דרשינן לקמן ריש פ' ח' לענין בעל, ועיין בט"ז ליו"ד סי' רל"ד ס"ק כ"ז כתב שהרמב"ם כתב שדין האב שוה בזה לדין הבעל, משום דס"ל דאע"פ שבגמרא באה דרשה כזו רק על ושמע אשה מ"מ גם באב כן, עכ"ל. והנה משמע ליה שהרמב"ם כתב כן באב מסברא דנפשיה, אבל כפי המבואר לפנינו היא דרשה מפורשת בספרי לענין אב.
.
(שם)
2ושמע אביה. אין לי אלא ששמע בעצמו, השמיעוהו אחרים מניין ת"ל (פ' ט') ביום שמעו מה,,ביום שמעו", משמע אף שלא בשעת הנדר ומוכרח דהוא ע"י אחרים.
.
(שם)
3את נדרה. נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן מווהפר מקרבן, וכן בסמוך.
נדרה מתאנים וסבור שנדרה מענבים, יחזור ויפר, דכתיב ושמע אביה את נדרה, עד שידע איזה נדר נדרה מזואע"פ דחזינן שרצונו היה להפר נדרה בכלל בכ"ז צריך לשמוע מפורש, ואין הולכין בזה אחר אומדנא, והיה אפשר לפשוט זה מהמבואר בפסוק הסמוך אות נ' דבנדרים אין הולכין אחר אומדנא.
.
(נדרים פי"א מ"ה וברע"ב)
4ותחריש לה. שיהא מתכוין לה, שאם נדרה בתו ואמר סבור אני שנדרה אשתי, הרי זה יחזור ויפר, שנאמר והחריש לה, שיהא מהכוין לה מחנראה דר"ל אע"פ שאם קיים האב נדר בתו [דהיינו הפירוש והחריש] מבואר בדרשה הסמוכה שאינו יכול עוד להפר, מ"מ אם קיים בטעות כגון שנדרה בתו וסבר שנדרה אשתו וקיים לה מותר לו אח"כ להפר נדרי בתו, וזהו הפי' הרי זה יחזור ויפר, כלומר מותר לו להפר, משום דבעינן שיתכוין לה בהקמה. ובפסוק הסמוך יובא דרשה דבעינן כונה כזו להפרה דכתוב שם יניא אותה, וכאן דריש הלשון והחריש לה בדיוק כמו אותה. –
ועיין בפי' הר"ן לנדרים פ"ו ב' שחקר מניין לנו שצריך כונה להקמה, יעו"ש. ודבר פלא הוא שלא הביא דרשה מפורשת בזה בספרי, כמבואר לפנינו, ואמנם כמה רחבה ומכוונת דעתו של הר"ן שמעצמו כיון לדרשה זו, שכתב דאפשר שהלשון לה דכתיב בהקמה, כי החריש לה אביה, משמע דוקא, כמו אותה, יעו"ש.
[ספרי].
5וקמו כל נדריה וגו׳. שומע אני שאם נדרה וקיים וחזר והפר יהיה מופר, ת"ל יקום, מגיד הכתוב שאם קיים שעה אחת אינו רשאי להפר מטמכפל המלה יקום דריש, דמיותרת היא, ודריש דמכיון שקיים והקים לה כן יקום לעולם ולא יחזור.
.
(שם)