ואשה. מקיש אשה לאיש. מה איש עובר על בל יחל ועל בל תאחר אף אשה עוברת על בל יחל ועל בל תאחר מזה מתבאר מענינא דפרשה גופא, דאחרי שמפרש שבזה חלוק נדרי אשה מאיש לענין שהאב והבעל מפירין נדריה, ש"מ דליתר דיני נדרים דינן שוה.
. (שם)
ואשה. שומע אני משתבגר ת"ל בנעוריה, יכול אפילו קטנה ת"ל אשה, הא כיצד, יצאה מכלל קטנה ולכלל בוגרת לא באה, מכאן אמרו, בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין מאולא כמו בבן ששיעור שנות גדלות שלו הוא בן י"ג שנה ויום אחד, ומפרש בגמ' נדה מ"ה ב' טעם הדבר מפני שבינה יתירה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש, וטעם יתרון זה באשה י"ל עפ"י המבואר בכתובות נ' א' לענין חינוך ילדים בתענית שהילד מתחנך בתוך שנת הי"ג והתינוקת בתוך שנת הי"ב, ופירש"י הטעם דהתינוקת ממהרת להביא כח מפני שאינה מתשת כחה בתלמוד תורה, עכ"ל. וידוע הוא דבהתחזקות כחות הגוף מתחזקות גם כחות הנפש, ולכן מכיון שממהרת להביא כח בגוף ממהרת גם בכח הנפש דהיינו בינה ושכל.
ובזה יתיישב מאד מה שהקשו התוס' בכתובות שם על פירש"י למה פירש משום שממהרת להביא כח ולא פירש מפני שחינוך שלה שנה קודם בערך החינוך, עי"ש. ולפי מה שביארנו הנה זה גופא טעם קדמות החינוך שלה מפני התחזקות כחה, ודו"ק. ועיין בנדה שם דעת חד מ"ד דלבן שיעור מוקדם מלבת, אבל לא קי"ל כמותו. ומה שיש עוד לבאר בענין זה מבואר לפנינו בפ' בראשית בפסוק ויבן ה' את הצלע ובפרשה עקב בפסוק ולמדתם אותם את בניכם.
. (שם)
ואסרה אסר. אין איסר אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר (פ׳ י"א) ואסרה איסר על נפשה בשבועה מבהכונה היא עפ"י מש"כ לעיל בפ' הקודם דבזה חלוק שבועה מנדר, שהנדר הוא שאוסר החפץ עליו, והשבועה היא שאוסר את גופו מליהנות מהחפץ, ולכן ענין שבועה מתבאר בלשון איסור, כלומר שאוסר וקושר את נפשו לעשות או שלא לעשות אותו הדבר, ובזה דרשה זו מבוארת, שלשון איסר יונח על שבועה ולא על נדר, והראיה היא מלשון ואסרה איסר על נפשה כמבואר, וע"ע מש"כ שם.
. (שם)
בבית אביה בנעוריה. זו שכל נעוריה בבית אביה, יצאה אלמנה וגרושה מן הנשואין שאין כל נעוריה בבית אביה מגר"ל אע"פ שהיא עתה בבית אביה אך כבר הפסיקה מלהיות בבית אביה כי יצתה לרשות בעלה.
[ספרי].