1כל ימי. ימי כל ימי, לרבות מצורע מוסגר לשילוח קפחמשמע ליה כל הימים שהוא מנוגע, אפילו באופן כזה שרק לזמן מוגבל והיינו מצורע מוסגר לז' ימים. וי"ל דמשמע ליה כן מדלא כתיב כל הימים אשר הנגע בו כמו דכתיב כל הימים אשר אתם חיים, ולכן דריש דהמלה ימי נסמך אל השם נגע וכמו דהים כתוב כל ימי הנגע והיינו אפילו מצורע מוסגר שעכ"פ בימי הסגירה נחשב כאלו הנגע בו.
.
(מגילה ח' ב')
2כל ימי וגו'. ימי אשר הנגע בו יטמא – לא ימים שהיתה בו בהרת ונקצצה קפטמעצמה שלא במתכוין כדמפרש, והיינו משום דעכ"פ אין הנגע בו.
, יכול אפילו קצצה במתכוין, ת"ל כל ימי קצאסמכתא בעלמא היא מלשון כל ימי דמשמע ליה כל הימים שהנגע ראוי להיות בו. אבל באמת מבואר בבכורות ל"ד ב' דרק מדרבנן קנסוהו להיות משתלח כשקצץ בהרתו, אבל מדאורייתא פטור משילוח בכל אופן שהוא, יעו"ש ובמשנה ה' פ"ז דנגעים.
.
(תו"כ)
3טמא הוא בדד ישב. אין לי אלא זה בלבד, מניין לרבות שאר המנוגעים, ת"ל טמא הוא בדד ישב קצאר"ל אי הוי כתיב רק בדד ישב ולא טמא הוא הו"א דכיון דכתיב ענין שילוח בקרחת וגבחת לכן רק מצורע כזה צריך שילוח ולא שאר מיני מצורעים דכתיבי בפרשה, אבל מדכתב גם טמא הוא, דמיותר הוא, דהא כבר כתיב בפ" מ"ד עמא הוא, מורה דענין השילוח הוא מחמת שטמא הוא, וכיון שכן, ממילא אין נ"מ בכל המצורעים כיון שכולם טמאים, לכן כולם נשלחים מחוץ למחנה.
.
(שם)
4בדד ישב. שלא יהיו טמאים אחרים יושבים עמו קצבבגמרא מבואר דהיינו שלא ישב ביחד עם זב וטמא מת הנשלחים ג"כ חוץ למחנה, כמבואר בפ' נשא. ונראה דא"א לפרש בדד ישב שיהיה מובדל גם משאר מצורעים וישב יחידי, משום דא"כ הול"ל גלמוד ישב, דרק לשון זה מורה על יחידי וכמ"ש בר"ה כ"ו א' שכן לנדה קורין גלמודה, אבל בדד גם על קבוץ אנשים מובדלים מזולתם, וכמו הן עם לבדד ישכון, וכדומה.
.
(פסחים ס"ז א')
5בדד ישב. תניא, מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה בדד ישב קצגנסמך על מ"ש מקודם בגמרא כאן דנגעים באים על לה"ר, כפי שיתבאר ר"פ מצורע, ותפס לדוגמא תוצאת פעולת לה"ר ורכילות שגורם פירוד בין איש לאשתו ובין איש לרעהו. ונראה דכל דרשה זו היא ע"ד אסמכתא, משום דבאמת עיקר ענין שילוח מצורע חוץ למחנה ובדידותיה היא כדי להרחיק הזוהמא והחלאה מקרב העדה שלא יכשלו בו בני אדם מפני שחברתו מזקת לאנשים שסביביו, כמש"כ הרמב"ן ריש פרשה זו, יעו"ש. ומטעם זה לא כתיב במצורע הלשון ויצא אל מחוץ למחנה כמו בשארי טמאים אלא בדד ישב, כי לא די לו במה שיצא חוץ למחנה אלא גם שם שצריך לישב בדד מטעם המבואר.
.
(ערכין ט"ז ב')
6מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות קצדנראה הכונה כמ"ש בזבחים ק"ה ב' בענין אחר דהפירוש חוץ לשלש מחנות ליתן לו מחנה שלישית, וגם הכא פירושו כן ע"פ המבואר לעיל בדרשה בדד ישב שלא יהיה ביחד עם זב וטמא מת הנשלחים ג"כ חוץ למחנה [וע"ל אות קצ"ב], וזהו שאמר שהמצורע נשלח חוץ למחנה שלישית לא למחנה זב וטמא מת. אמנם קצת קשה דזה ידעינן כבר מדרשה הנ"ל בדד ישב שצריך לישב במחנה מיוחדת ממחנה זב וטמא מת, כמש"כ שם, ויש ליישב.
.
(תו"כ)
7מושבו. מכאן אמרו (נגעים פי"ג מ"ז) הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד טמא, הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד טהור קצהטעם הדרשה מדכתיב מחוץ למחנה מושבו ולא כתיב שבתו שמע מינה שגוף המקום שעליו ישב הטמא ג"כ טמא, והלכך כשהוא יושב תחת האילן הוי גוף המקום טמא, וממילא כשהטהור עומד על אותו המקום נעשה טמא, ועיין בברכות כ"ה א' ובקדושין ל"ג ב' יש בזה גירסות שונות, והמתבאר מהם דלשון עומד פירושו עובר, ר"ל שרק עובר הוא דרך המקום ואינו עומד לנוח שם, ובכהאי גונא לא נקרא זה המקום מושבו משום שאין המקום קבע לו.
.
(שם)