תקופת השנה. אמר רב יהודה אמר שמואל, אין מעברין את השנה אא"כ היתה תקופה חסירה רובו של חודש, וכמה רובו – ט"ז יום, דברי ר' יהודה, מאי טעמא, דכתיב וחג האסיף תקופת השנה, כולו חג בעינן בתקופה חדשה לגבאור הענין, כי ידוע הוא ענין עבור השנה בכלל, דתכליתו כדי שלעולם יחול חג המצות בחודש האביב, והיינו שהחודש ההוא יהיה אוירו ממוצע בין קור וחום [כמש"כ לעיל פ' י"ח אות כ"א], וכשרואים ב"ד שחודש ניסן של אותה השנה יחול בימות הגשמים ביותר מעברין חודש אדר וממילא יהיה ניסן באויר הנוח ורצוי, ומפני כי ענין העבור צריך לידע בזמן קודם אם יהיה מעובר או לא כדי להודיע במוקדם לכל ישראל, חשבו חז"ל למצוא סימנים באויר מתחלת השנה לידע מה יהיה באויר של חודש ניסן, ומצאו ע"פ יסודי חכמת חזיון האוירים, דרק אז ישתנה אויר ניסן מכפי הרגיל, אם תקופת ניסן תחול בחציו השני של חודש ניסן, וכדי לידע מתי תתחיל תקופת ניסן צריך להשגיח על התקופות הקודמות לניסן, כי בערך שמתאחרים תקופות הקודמות בה בערך תתאחר תקופת ניסן, ולאשר תקופת תשרי היא הראשונה לתקופות השנה, לכן רואים ממנה ערך חלות תקופת ניסן, ופליגי ר' יהודה ור' יוסי בכמה תתאחר תקופת תשרי בחצי השניה של חודש שאז תקרא איחור שעל ידה יסובב עבור השנה, כמבואר. וס"ל לר' יהודה דאפילו רק יום אחד בחציו השני מכריע לרוב, והיינו יום ט"ז, ור' יוסי ס"ל דלענין זה נקרא רוב החודש עד יום האחד ועשרים. ומפרש בגמרא פלוגתייהו דדורשים פסוק זה שלפנינו, ר' יהודה ס"ל כולו חג בעינן בתקופה חדשה ור' יוסי ס"ל מקצת חג בעינן בתקופה חדשה. ובאור פלוגתתם, כי חג האסיף פירושו זמן האסיף בחג, דהיינו בחולו של מועד, שיכול לאסוף בו דבר האבד, והגיד הכתוב השמר בזמן זה שיהיה בתקופת שנה הנכנסת ולא בתוך תקופה הקודמת דהיינו תקופת תמוז שהיא משנה שעברה, וס"ל לר' יהודה, כולו חג, כלומר כל חולו של מועד, בעינן שיהיה בתקופה חדשה, הלכך כשתקופת תמוז חסירה ט"ז יום הרי יום אחד מחוש"מ נמשך לתוכה, דיום הט"ו הוא יו"ט ויום ט"ז חוש"מ, אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת ביום ט"ז אז הוי כל חוש"מ בתקופה חדשה, ואז אין מעברין, ור' יוסי ס"ל מקצת חוש"מ בעינן בתקופה חדשה, והלכך כשתקופת תשרי נופלת ביום כ"ב שהוא יו"ט האחרון מעברין את השנה ודוחין את המועדות. והנה להלכה קי"ל כר' יהודה, ואולי הטעם בזה משום דבעלמא נקרא רוב אפי' רק אחד יותר על החצי, ולכן קבענו בפנים דעת ר' יהודה. .
(סנהדרין י"ג א׳)
(סנהדרין י"ג א׳)