איש איש. דברה תורה כלשון בני אדם הבא לאפוקי מלשון איש איש דכתיב לקמן פסוק ח' גבי העלאה דשם אתיא כפל לשון לדרשה כפי שיבא שם, אבל כאן דברה תורה כלשון בני אדם המדברים על הכללות, ור"ל כל איש ואיש. והא דרק התם דרשינן מכפל לשון זה ולא גם כאן, הוא משום דענין העלאה ושחיטה בחוץ אחד הוא, ולא הול"ל בשני מקומות כפל לשון לדרשה, ולכן אמרינן כי במקום אחד דברה תורה כלשון בני אדם.
. (זבחים ק"ח ב')
אשר ישחט. על השחיטה הוא חייב ואינו חייב על המליקה ור"ל על מליקת העוף בחוץ. וטעם הדבר נראה, משום דאינו נאסר לשחוט קדשים בחוץ רק דבר שמותר להדיוט לעשות בחוץ, משום דנראה כמחלל קדשים להנאת הדיוט, משא"כ מליקה אסורה להדיוט בחוץ וליכא חשש זה. וע' המשך הענין בפ' הסמוך בדרשה דם יחשב.
. (שם ק"ז א')
מחוץ למחנה. יכול חוץ לשלש מחנות ת"ל במחנה, אי במחנה יכול השוחט עולה בדרום יהא חייב ת"ל אל מחוץ למחנה, מה חוץ למחנה מיוחד שאינו ראוי לשחיטת קדשים ולשחיטת כל זבח, יצא דרום שאע"פ שאינו ראוי לשחיטת קדשי קדשים ראוי לשחיטת קדשים קלים זבאור הענין, כי שלש מחנות היו לישראל, מחנה שכינה, מחנה לויה, ומחנה ישראל, וכאן כיון דהצווי בא לכלל ישראל אפשר דהוי גבול המחנה בערך ישראל שעליהם בא הצווי והיינו חוץ למחנה ישראל, וזהו שאמר יכול חוץ למחנה ישראל, ר"ל אבל חוץ למחנה שכינה פטור משום שחוטי חוץ, ואם היה כתוב במחנה לבד הייתי אומר שמדבר במחנה שכינה ששם שוחטין את הקדשים, ואחרי שעיקר מקום שחיטת קדשים הוא בצד צפון כדכתיב בפ' ויקרא ושחט אותו צפונה לפני ה', הייתי אומר שגם אם שחט בדרום חייב משום שחוטי חוץ, לכן כתיב גם מחוץ למחנה דרק אז חייב משום שחוטי חוץ אם שחט במקום שאינו ראוי לשחיטה כלל אפילו לשחיטת קדשים קלים כמו חוץ למחנה, אבל דרום ראוי לשחיטת קדשים קלים, ולכן אם שחט שם אינו חייב משום שחוטי חוץ, וזהו המתבאר כאן.
. (שם שם ב')
מחוץ למחנה. לאתויי כולה בפנים וצוארה לחוץ או כולה בחוץ וצוארה בפנים דחייב חדגם באופן כזה נקרא מחוץ למחנה, ומרבה זה מלשון חוץ למחנה, דדי היה לומר ואל פתח אה"מ לא הביאו, ועיין בכ"מ ולח"מ פי"ח הט"ו מקרבנות.
. (שם שם)