דבר אל אהרן ואל בניו. מה ת"ל, שיכול אהרן ובניו שאין חייבים על העליה בפנים לא יהיו חייבים על השחיטה בחוץ, ת"ל אל אהרן ואל בניו אכונת השאלה מה ת"ל, אחרי דמצוה זו כללית היא לכל ישראל, א"כ מהיכי תיתא להוציא אהרן ובניו עד שיצטרך הכתוב להזכירם ביחוד בזה.
. (תו"כ)
ואל כל בני ישראל. מלמד שבני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין הנכרים מצווין על שחוטי חוץ בוהוא שיקריבום בבמה שיבנו. ומבואר בסוגיא שאסור לישראל לסייען ולעשות שליחותן, מפני שלישראל אסור להקריב בחוץ. ועיין במל"מ סוף הלכות מעה"ק שמביא מקור לזה מירושלמי מגילה, ותימא שהרי כן מבואר מפורש בבבלי בסוגיא זאת במקומה, ופשוט דמותר להורות להם וללמדם האיך יקריבו לשם ה'. וע' בזבחים מ"ה א' פלוגתא בשוחט ומעלה קדשי עובדי כוכבים בחוץ אי חייב או לא וקיי"ל דחייב, ועיי"ש בתוי"ט.
. (זבחים קט"ז ב')
זה הדבר. תניא, נאמר כאן זה הדבר ונאמר בפרשת נדרים זה הדבר (פ' מטות), מה להלן ראשי המטות אף כאן ראשי המטות, למאי הלכתא, אמר רב ששת, לומר שיש שאלה בהקדש דדענין הקדש ונדרים שוים הם, דבנדרים כתיב לא יחל דברו ובהקדש כתיב מוצא שפתיך תשמור, ולכן אם שחט קדשים בחוץ שנתחייב כרת על זה ואח"כ שאל לחכם להתיר לו הקדשו ומצא לו פתח של חרטה ועקר את ההקדש מעקרו ועשאו כהקדש טעות אגלאי מילתא למפרע דלא הוי הקדש מעולם ופטור מכרת, והוא הדין לכל דבר הקדוש במוצא שפתיו כגון תרומות ומעשרות דאי בעי מיתשל עלייהו וחוזרין לטבלן.
. (נדרים ע"ח א')