1ואל פתח אהל מועד. מלמד שכל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ, יכול שאני מוציא אף עולות מחוסר זמן בבעלים ואשם נזיר ומצורע, ת"ל (פ' ג') שור או כשב או עז, שור מכל מקום, כשב מכל מקום, עז מכל מקום טבאור הענין, דכל שאינו ראוי לבא אל אה"מ אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ, כגון מחוסר זמן בגופה, דהיינו תוך שמונה ללידתה, וכן מחוסר זמן בבעלים כגון חטאת זב וזבה ויולדת בתוך ימי ספירתן, כיון שאינן ראויין לבא לפנים שעדיין לא נראו בעלי קרבנות אלו לכפרה, וכן חטאת ואשם מצורע בתוך ימי ספירתו וחטאת נזיר בתוך ימי נזירותו, כל אלה אם שחטן בחוץ פטור, משום דכיון דאינם ראויין לבא לפנים אין חייבים עליהם משום שחוטי חוץ, ועל זה אמר יכול שאני ממעט כל אלו גם אם שחטו עולותיהם בחוץ בתוך זמנם, היינו בתוך ימי ספירתם, דכל אלה שחשבנו חייבים בחטאת ובאשם ועולה.
וטעם הדרשה שור מכל מקום וכו' הוא משום דדי היה לכתוב אשר ישחט זבח, ובמה דפרט שור או כשב או עז בא לרבות שאפילו אם שחט בחוץ עולה שהיא מחוסר זמן בבעלים כמש"כ גם כן חייב על שחוטי חוץ. וטעם החילוק בין עולה לחטאת ואשם בענין זה הוא מפני שחטאת ואשם הם עיקר הכפרה והם המעכבים את הטהרה, ולכן כיון ששחטם שלא בזמנם הראוי אינם רצויים לתכלית הכפרה ונקראו אינם ראויים אל פתח אה"מ ואין חייבים עליהם, ולכן אם שחטן בחוץ פטור, אבל עולה דורון הוא, וראויה היא תמיד אל פתח אהל מועד ולכן אם שחטה בחוץ חייב.
.
(שם קט"ו א')
2פתח אהל מועד. פתח – למעוטי גגו יר"ל אם שחט על גגו של היכל פטור מחמת שחוטי חוץ, והרבותא בזה אע"פ שאין המקום ראוי לשחיטת זבחים, והטעם דפטור משום דלא קרינן בזה ואל פתח אה"מ לא הביאו, שהרי עכ"פ הביאו לעזרה.
.
(זבחים ק"ז ב')
3קרבן לה'. על קרבן בחוץ ענוש כרת, אבל על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת יאקאי על הא דקיי"ל חולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה משום דכתיב בקדשים (פ' ויקרא) ושחט את בן הבקר לפני ה', ובחולין כתיב (פ' ראה) וזבחת מבקרך ומצאנך וגו' בשעריך, ודרשינן מה שלי בשלך [קדשים בחוץ] אסור אף שלך בשלי [חולין בעזרה] אסור, ופריך אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי ענוש כרת, ומשני דכתיב בקדשים בחוץ קרבן לה' ונכרת, על קרבן לה' [הנשחט בחוץ] ענוש כרת, ועל חולין בעזרה אין ענוש כרת. ופרטי דין חולין בעזרה מבואר לפנינו בכ"מ בחבורנו ובס' זה בפ' ויקרא (ג' ב').
.
(קדושין נ"ז ב')
4קרבן לה'. אי קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן יבכמש"כ בפ' מטות ונקרב את קרבן ה' אצעדה וצמיד וגו'.
, ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו, מי שראוי לבא באה"מ יצאו קדשי בדה"ב שאינן ראויין, יכול שעיר המשתלח שראוי לבא לפתח אה"מ יהא חייב, ת"ל קרבן לה', מי שמיוחד לה', יצא שעיר המשתלח שאינו מיוחד לה' יגשעיר המשתלח ראוי לבא אל פתח אוהל מועד להתודות עליו כמבואר במקומו ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אה"מ, ואי לא הוי כתיב להקריב קרבן לה' אלא רק ואל פתח אה"מ לא הביאו הו"א דזה נקרא ראוי לבא אל פתח אה"מ, לכן כתיב קרבן לה' דבעינן שיהיה מיוחד לה', כלומר ברור ומוגבל, משא"כ שני השעירים בשעה שהם עומדים פתח אה"מ אין ידוע איזה לה' ואיזה לעזאזל, כמבואר בענין הפרשה.
.
(זבחים קי"ג ב')
5לפני משכן ה'. הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והאתנן והכלאים והטריפה ויוצא דופן שהקריבן בחוץ פטור, שנאמר לפני משכן ה', כל שאינו ראוי לבא לפני משכן ה' אין חייבין עליו ידוהא דלא יליף כל אלה מפ' ואל פתח אה"מ לא הביאו, כבדרשה ראשונה בפסוק זה, הוא משום דאשמעינן בכל אלה רבותא אפי' נעשה בהו כל פסולים אלה לאחר שהוקדשו, והיינו שנראו ונדחו, דמפסוק ואל פתת אה"מ א"א ללמוד זה, משום דהלא פעם אחת היו ראויין לבא אל אה"מ, ולכן מוסיף לדרוש זה מדרשה אחרת.
.
(שם קי"ב א')
6דם יחשב. לרבות שחיטת העוף טומכפל הלשון דם יחשב דם שפך מדייק, דבכל אופן ששפך דם חייב, והיינו אפי' שחיטת עוף בחוץ והעלה בפנים חייב גם על השחיטה, והרבותא בזה אע"פ דתקון עוף במליקה ולא בשחיטה מ"מ חייב, משום דבכלל שחיטה בחוץ כשרה וכמש"כ לעיל אות ו'. –
ועיין בחולין כ"ט א' מחלוקת ר"י ור"ל אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או אינה אלא לבסוף, כלומר אינה נקראת שחיטה אלא לבסוף, ומפרש נ"מ בזה לענין שחיטת חוץ, אם שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרו בפנים, דלמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף פטור השוחט כזה בחוץ, ולמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף חייב, וקיי"ל כמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף. וחידוש על הרמב"ם ס"פ י"ח מקרבנות לענין שחיטת עוף בחוץ לא פירש מאומה נ"מ זו המפורשת בגמ', וצ"ע.
[שם ק"ז א']
7דם יחשב לאיש. אפילו השוחט לאיש טזר"ל אפי' לצורך הדיוט. ולמדתי מדברי רמב"ם פי"ח הט"ז מקרבנות בטעם דרשה זו שסמך אסיפא דקרא דם שפך אע"פ שזה הדם במחשבתו כדם הנשפך, ולא כקרבן, חייב, והיינו אפי' נתכוין רק לצורך הדיוט. ומש"כ רש"י בפסוק זה דם שפך לרבות את הזורק. עיין מה שנכתוב להלן פסוק ח' אות ל"ה.
.
(זבחים ק"ח ב')
8לאיש ההוא. הוא ולא שולחו, מאי טעמא, אין שליח לדבר עבירה יזר"ל אם שלח שליח לשחוט קדשים בחוץ פטור המשלח וחייב השליח משום דאין שליח לדבר עבירה, דדברי הרב [הקב"ה] ודברי התלמיד [המשלח] דברי מי שומעים, ולא הו"ל לשמוע להמשלח. ושייכות למוד ענין זה מכאן נראה משום דבכל הקרבנות הוו הכהנים שלוחי דבעלים כמבואר בנדרים ל"ה ב'. אבל בשחוטי חוץ כיון דאיסור נינהו לא עביד אותם רחמנא שיהיו שלוחי הבעלים, וממילא ילפינן גם בזר שעשה שליח לשחוט קדשים בחוץ שאין השליחות קיימת ופטור המשלח. ומכאן ילפינן לכל איסורין שבתורה דאין דין שליחות נוהגת בהם. ולחד מ"ד יליף בשחוטי חוץ, וכן בשאר איסורין מן הסברא עצמה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ולא מרבוי דההוא, משום דמרבוי זה ילפינן בסמוך דרשות אחרות, ומאן דיליף מרבוי זה דריש הוא ההוא לענין אחר, יעוי"ש.
.
(קדושין מ"ג א')
9לאיש ההוא. למעוטי שנים שאוחזין בסכין ושוחטין שפטורים יחהרבותא בזה דלא נילף מהעלאה בחוץ שגם שנים שהעלו חייבין כפי שמרבינן בסמוך בפ' ח' מרבוי איש איש. ואע"פ דגם בשחיטה כתיב (פ' ג') איש איש, אך בשחיטה איתא שני מיעוטים המורים לשון יחיד, דם יחשב לאיש ההוא ונכרת האיש ההוא, ודרשינן אחד ולא שנים, כ"מ בסוגיא. ורמב"ם פי"ח הט"ז מקרבנות יליף זה מדכתיב אשר ישחט או אשר ישחט בלשון יחיד, ולא מצאתי דרשה זו בגמ' ובתו"כ [ועיין מש"כ בשיטתו בענין הדרשות לעיל בפ' שמיני (י' ו')], ועיין בקדושין מ"ג א' הובאה דרשה זו שלפנינו ופירש"י למעוטי דפטורים מחטאת דשחוטי חוץ, עכ"ל, וצ"ל מחטא דשחוטי חוץ.
.
(זבחים ק"ח א')
10ונכרת האיש. האיש ולא הצבור, לפי שאין כרת בצבור יטדבצבור לא שייך כרת כמש"כ (ישעיהו מ״ח:י״ט) לא יכרת ולא ישמד שמו [של ישראל] מלפני.
[תו"כ]
11האיש ההוא. הוא ולא אנוס, הוא ולא שוגג, הוא ולא מוטעה כפירש"י דלשון ההוא משמע שיהיה בהווייתו ובישוב דעתו, עכ"ל. והבאור הוא דכשהוא אנוס או שוגג או מוטעה אינו הוא האיש בעצמותו, דכשהוא אנוס אינו ברצון עצמי, וכשהוא שוגג או מוטעה אינו בדעתו הנכונה.
.
(זבחים ק"ח ב')
12מקרב עמו. מקרב עמו – ועמו בשלום כאר"ל שאין ב"ד נענשים על העדר עונשו של זה ולא כמו במחויבי מיתות שהב"ד מחויבים לענש ואם לא ענשו הוו הם עצמם בעונש. ועיין מש"כ בתוס' באור דרשה בפ' תשא בפ' ונכרתה הנפש מקרב עמה.
.
(תו"כ)