והנה היא לאה. וכי עד השתא לאו לאה היא, אלא מתוך סימנים שמסר יעקב לרחל ומסרתן ללאה לא הוי ידע לה עד ההיא שעתא דנראה כונת הקושיא וכי עד השתא לאו לאה היא, ע"פ מ"ש הרשב"ם בפי' פסוק זה דכל מקום דכתיב הלשון הנה מורה על דבר חדוש שלא נודע מתחלה, יעו"ש, והארכנו בכלל זה לעיל בפ' לך בפסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, יעו"ש, ומכיון שאומר כאן והנה היא לאה קשה וכי עד השתא לאו לאה היא, ומאי חדוש יש כאן. ובאור כלל הדרשא ממסירת הסימנים עיין מש"כ לעיל בפ' י"ב אות ב'. –
וכתב בס' רביד הזהב, דאע"פ שהי' יכול להכירה בקול [בעת שהגידה הסימנים] וקיי"ל דטביעת עין דקלא מילתא היא וסמכינן על זה בגיטין כ"ג א'] י"ל דביש הוכחה סותרת עד הקול, כמו הכא דבהגדת הסימנים הי' מורה שהיא רחל, בכהאי גונא לא סמכינן על טביעת עין דקלא, עכ"ד, וזה דוחק, ובשגם כי כבר ידע יעקב מרמאות לבן בכלל ועכשיו שנתוסף שנוי הקול הי' לו לחוש לצד רמאות.
אבל באמת א"צ לזה, די"ל פשוט לפי מ"ש במ"ר ורחל היתה יפת תאר, עיקרה של רחל שהיתה יפ"ת, ואינו מבואר הכונה, והמפרשים לא בארו יפה, וי"ל דקשה לי' קושיא הנזכרת איך לא הכירה יעקב ללאה בקול, על זה אמר דכל עיקר הצטיינותה של רחל מלאה הי' רק בזה שהיתה יפ"ת, אבל זולת זה היו שוות בכל, וממילא גם בקול נשתוו. –
ודע דממה שאמר יעקב הבה את אשתי (פ' כ"א) יש להביא ראיה דגם ארוסה בכלל שם אשת הבעל, שהרי רחל היתה אז רק ארוסה וקראה אשתי, וכן יש לכוין כזה ממ"ד בפרשת נערה המאורסה (פ' תצא) ע"ד אשר ענה את אשת רעהו, ובארוסה איירי, וכן מהדרשה דנדרים ע' א' בפסוק דפ' מטות בין איש לאשתו, מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה, וכן אמרו בסנהדרין פ"א א' על הפסוק דיחזקאל (י"ח) את אשת רעהו טמא זו נערה המאורסה, וגם בלשון חז"ל מצינו הלשון אשתו ארוסה (יבמות פ"ט ב').
וע"פ כל זה יש להעיר במש"כ הפוסקים בדברי רבינו ירוחם אם כתבו בגט ארוסה אנת אנתתי ולא אנת ארוסתי אם כשר הגט, והרי בררנו שגם ארוסה נקראת אשת איש.
וגם י"ל דמזה סמך ליסוד הדין המבואר במשנה סנהדרין נ"ג א' אלו הן הנסקלין הבא על אשת האב בין מן האירוסין, ור"ל דגם ארוסה בכלל האזהרה ערות אשת אביך לא תגלה, ועיי"ש ברש"י. .
(מגילה י"ג ב')
וכתב בס' רביד הזהב, דאע"פ שהי' יכול להכירה בקול [בעת שהגידה הסימנים] וקיי"ל דטביעת עין דקלא מילתא היא וסמכינן על זה בגיטין כ"ג א'] י"ל דביש הוכחה סותרת עד הקול, כמו הכא דבהגדת הסימנים הי' מורה שהיא רחל, בכהאי גונא לא סמכינן על טביעת עין דקלא, עכ"ד, וזה דוחק, ובשגם כי כבר ידע יעקב מרמאות לבן בכלל ועכשיו שנתוסף שנוי הקול הי' לו לחוש לצד רמאות.
אבל באמת א"צ לזה, די"ל פשוט לפי מ"ש במ"ר ורחל היתה יפת תאר, עיקרה של רחל שהיתה יפ"ת, ואינו מבואר הכונה, והמפרשים לא בארו יפה, וי"ל דקשה לי' קושיא הנזכרת איך לא הכירה יעקב ללאה בקול, על זה אמר דכל עיקר הצטיינותה של רחל מלאה הי' רק בזה שהיתה יפ"ת, אבל זולת זה היו שוות בכל, וממילא גם בקול נשתוו. –
ודע דממה שאמר יעקב הבה את אשתי (פ' כ"א) יש להביא ראיה דגם ארוסה בכלל שם אשת הבעל, שהרי רחל היתה אז רק ארוסה וקראה אשתי, וכן יש לכוין כזה ממ"ד בפרשת נערה המאורסה (פ' תצא) ע"ד אשר ענה את אשת רעהו, ובארוסה איירי, וכן מהדרשה דנדרים ע' א' בפסוק דפ' מטות בין איש לאשתו, מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה, וכן אמרו בסנהדרין פ"א א' על הפסוק דיחזקאל (י"ח) את אשת רעהו טמא זו נערה המאורסה, וגם בלשון חז"ל מצינו הלשון אשתו ארוסה (יבמות פ"ט ב').
וע"פ כל זה יש להעיר במש"כ הפוסקים בדברי רבינו ירוחם אם כתבו בגט ארוסה אנת אנתתי ולא אנת ארוסתי אם כשר הגט, והרי בררנו שגם ארוסה נקראת אשת איש.
וגם י"ל דמזה סמך ליסוד הדין המבואר במשנה סנהדרין נ"ג א' אלו הן הנסקלין הבא על אשת האב בין מן האירוסין, ור"ל דגם ארוסה בכלל האזהרה ערות אשת אביך לא תגלה, ועיי"ש ברש"י. .
(מגילה י"ג ב')