ועיני לאה רכות. מאי רכות, אילימא רכות ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, הכתיב (פ' נח) ומן הבהמה אשר איננה טהורה, בגנות צדיקים דבר הכתוב, אלא מאי רכות אמר רב, שהיתה שומעת אומרים, שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדול לגדולה והקטן לקטנה, ושואלת גדול מה הוא ואמרו לה איש רע מלסטם את הבריות, קטן מה הוא – איש תם יושב אהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה גובגמרא איתא עוד דרשת חכם אחד בבאור המלה רכות, והעתקנו זו שלפנינו מפני שהיא עיקר וכדמשמע מרש"י. –
ובמ"ר כאן איתא, וללבן שתי בנות, כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, מזו עמדו נביאים ושופטים ומזו עמדו נביאים ושופטים, וכן חשיב שם כמה וכמה פרטים שהשתוו בהן רחל ולאה לדורות, ולא נתבאר בכלל מה ראה המדרש לדרוש ולהסמיך זה על לשון זה הכתוב וללבן שתי בנות.
ונראה ע"פ המבואר בכ"מ בגמרא דכל מקום שנאמר שני מורה על השתוות הפרטים זה לזה, יען משום דאם לא באה מלה זו לדרשא ל"ל לכתוב שני תיפק לי' דמעוט רבים שנים, וכה דרשינן ביומא ס"ב ב' שני שעירי עזים (פ' אחרי) מה ת"ל שני שיהיו שוין בקומה ובמראה וכו', וכן שם ולקח למטהר שתי צפרים שתהיינה שוות, ובקדושין ס"ח א', כי תהיינה לאיש שתי נשים – שתהיינה שוות מעם אחד, ובתו"כ פ' אמור לחם תנופה שתים, שתהיינה שוות, והרבה כהנה, וגם הכא הי' די לכתוב וללבן בנות, והיינו יודעין ע"פ הכלל מעוט רבים שנים ששתים הן, ומדכתב מפורש שתי – מורה שהן שוות, ואחרי דאי אפשר לפרש השתוותן כפשוטו בתואר ובמראה, אחרי דזו היתה עיניה רכות וזו היתה יפ"ת, לכן דריש ערך השתוותן מצד אחר, מצד העתיד, כלומר, שקורות ימי דורותיהן משתוות, וכדמפרש זו העמידה אלופים וכו', והענין מבואר. .
(ב"ב קכ"ג א')
ובמ"ר כאן איתא, וללבן שתי בנות, כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, מזו עמדו נביאים ושופטים ומזו עמדו נביאים ושופטים, וכן חשיב שם כמה וכמה פרטים שהשתוו בהן רחל ולאה לדורות, ולא נתבאר בכלל מה ראה המדרש לדרוש ולהסמיך זה על לשון זה הכתוב וללבן שתי בנות.
ונראה ע"פ המבואר בכ"מ בגמרא דכל מקום שנאמר שני מורה על השתוות הפרטים זה לזה, יען משום דאם לא באה מלה זו לדרשא ל"ל לכתוב שני תיפק לי' דמעוט רבים שנים, וכה דרשינן ביומא ס"ב ב' שני שעירי עזים (פ' אחרי) מה ת"ל שני שיהיו שוין בקומה ובמראה וכו', וכן שם ולקח למטהר שתי צפרים שתהיינה שוות, ובקדושין ס"ח א', כי תהיינה לאיש שתי נשים – שתהיינה שוות מעם אחד, ובתו"כ פ' אמור לחם תנופה שתים, שתהיינה שוות, והרבה כהנה, וגם הכא הי' די לכתוב וללבן בנות, והיינו יודעין ע"פ הכלל מעוט רבים שנים ששתים הן, ומדכתב מפורש שתי – מורה שהן שוות, ואחרי דאי אפשר לפרש השתוותן כפשוטו בתואר ובמראה, אחרי דזו היתה עיניה רכות וזו היתה יפ"ת, לכן דריש ערך השתוותן מצד אחר, מצד העתיד, כלומר, שקורות ימי דורותיהן משתוות, וכדמפרש זו העמידה אלופים וכו', והענין מבואר. .
(ב"ב קכ"ג א')