1אשר יקח את אחותו וגו' ונכרתו. תניא, אחותו בכלל כל העריות היתה, ולמה יצאה, לדונה בכרת, לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו מומשכחת לה ברשיעא בר רשיעא, כגון ראובן שבא על אמו לאה והוליד ב' בנות רחל ודינה, וחזר ובא על רחל בתו והוליד את שמעון, ובא שמעון על דינה, הרי יש כאן בביאת שמעון משום אחותו, דדינה ושמעון שניהם בני ראובן, וגם יש כאן משום אחות אביו, משום שראובן ודינה שניהם בני לאה, וגם יש כאן משום אחות אמו, משום דדינה ורחל שתיהן בנות לאה, ולכן אם בא ביאה כזו בשוגג חייב ג' חטאות, וכן כל כיוצא בזה. והרבותא בזה דלא נימא כיון דאין כאן גופין מחולקין אינו חייב אלא אחת, וכמו בשפחה חרופה כשבא עליה ביאות הרבה [ע"ל בפרשה הקודמת פ' כ"ב], קמ"ל כיון דשמות מחולקין הן חייב על כל או"א.
.
(כריתות ב' ב')
2וראה את ערותה. אמר עולא, מניין להתראה מן התורה, שנאמר ואיש אשר יקח את אחותו וראה את ערותה, אטו בראיה תליא מילתא, אלא עד שיראוהו טעמו של דבר מאשיתרו בו שהיא ערוה עליו, דבלא"ה אפשר שלא ידע מהאיסור.
ואם אינו ענין לכרת תנהו ענין למלקות מבר"ל לא שייך התראה בכרת, כיון דכל עיקר התראה הוא כדי לידע אם הוא שוגג או מזיד, וזה שייך רק בעונש אנשים, משא"כ כרת הוא עונש מהקב"ה, וקמי שמיא גליא אם הוא שוגג או מזיד, ולכן תנהו ענין אם התרו בו למלקות דשייך באחותו. –
ודע כי ע"ד הפשט יש לפרש הלשון וראה את ערותה שהוא כנוי לזנות, שכן דרשו כזה בנזיר כ"ג א' על הפסוק וירא אותה שכם, ובב"ב ט"ו ב' דרשו דורו של איוב שטוף בזימה היה שנאמר הן אתם כולכם חזיתם, ובסנהדרין ע' א' דרשו הפ' בנח וירא את אשר עשה לו בנו הקטן, וירא – שרבעו, יעו"ש. וי"ל בטעם שימוש לשון זה על ענין זנות ע"פ מ"ש בסוטה ח' א' אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות, והוי א"כ העין סרסור דעבירה, וכ"א בירושלמי ברכות פ"ב ה"א עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה הם.
.
(סנהדרין מ' ב')
3חסד הוא. מהו חסד הוא, אמר ר' אבין, שלא תאמר הא קין נשא אחותו והבל נשא אחותו, אלא חסד הוא שעשיתי עם הראשונים שיבנה עולם מהם, שנאמר (תהילים פ״ט:ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה מגדאל"ה לא היה העולם מתקיים. וע' קיצור מאמר זה בבבלי סנהדרין נ"ח ב'.
.
(ירושלמי יבמות פי"א ה"א)
4ערות אחותו גלה. מה ת"ל, והא אם ענש על בת אביו שאינה בת אמו ובת אמו שאינה בת אביו, בת אביו ובת אמו לא כש"כ, אלא הא למדת שאין עונשין מן הדין מדר"ל מקל וחומר, וע"ל ס"פ אחרי (פ' י"א) דיליף מענין זה שגם אין מזהירין מן הדין, ומשום דאותה פרשה איירי באזהרות עריות יליף לענין אזהרה, ופרשה זו איירי לענין עונשין יליף לענין עונשין.
.
(מכות ה' ב')