מות יומת. בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה, נאמר כאן תהרגו ונאמר במסית כי הרג תהרגנו (פ' ראה), מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה לוושם כתיב מפורש ורגמו אותו באבנים. . (שם שם)
ואת הבהמה תהרגו. הרובע והנרבע נדונים בעשרים ושלשה דיינים, שנאמר (פ' ט"ז) והרגת את האשה ואת הבהמה, ואומר ואת הבהמה תהרגו לזר"ל בבהמה רובעת כתיב והרגת את האשה ואת הבהמה, ומקשינן מה אשה בכ"ג אף בהמה בכ"ג, וכאן בנרבעת כתיב ג"כ מות יומת ואת הבהמה תהרגו, ואיתקש נמי לדין האיש, ועיין מש"כ בפ' משפטים בפסוק כל שוכב עם בהמה. . (סנהדרין ב' א')
ואת הבהמה תהרגו. אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל. דבר אחר, כדי שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה לחוי"ל נ"מ בין טעמים אלו לענין אם בא עליה בשוגג, דלטעם הראשון נסקלת, ולטעם השני פטורה כיון שהוא אינו נסקל, ובגמרא נ"ה א' בעיא דלא אפשטא לענין שוגג, וצ"ע. ועיין מש"כ השייך לענין דרשה זו בס"פ אחרי בפסוק תבל הוא. . (שם נ"ד ב')
מות יומתו. בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה [הרי אתה דן, נאמר כאן דמיהם בם ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם (פ' כ"ז), מה אוב וידעוני בסקילה אף כאן בסקילה] לטושם כתיב מפורש באבן ירגמו אותם. – ועיין בתוי"ט פ"ד דסנהדרין ריש משנה ד' כתב וז"ל, אלו הן הנסקלין וכו' והנך דלא כתיב בהו סקילה כתיב בהו דמיו בו, ונשארו מקצת שלא נכתב בהם דמיו בו או דמיהם בם, והם הבא על הבהמה והאשה המביאה וכו' וילפינן לה בסוגיא ממסית דכתיב כי הרג תהרגנו וכו' עכ"ל, ועל כגון זה נאמר שגיאות מי יבין, כי בפ' שלפנינו באשה המביאה בהמה עליה כתיב מפורש דמיהם בם, וזה דילפינן בגמרא ממסית הוא לענין זכר הבא על הבהמה כמובא לפנינו לעיל. . (ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ז)